תזהרו מהחיים-מתים מזה;]

הוא היה הכי יפה בעולם.

הוא הגיע לי עד לברך בארך והיה ארוך כמו נקניקיה.

כשקיבלנו אותו אמרו לנו שהוא לברדור מעורב במשהו.... הוא היה כל כך קטן.

ורח כזה. ועדין ונחמד ומתחשב וחכם שקשה להבין.

הוא  ידע איך לפתוח דלתות.

הוא הבין איך צריך להיתנהג ליד מי-למשל-כשאני בבית, ואין אף חאד אחר, הוא יכול לעלות על המיטה או על הספה ותמיד היתכרבלנו לנו בכיף. אבל הייתה לו שמיע מעולה, ומספיק שמישו רק מתקרב-הוא ידע שצריך לרדת מידי-או שיכאסו אליו.

עכשיו כשאני כותבת את זה, ואני נזכרת בסול הקטן והחמוד שלי, שמחר יהיה יום השנה שלו.

כבר שנתיים לא ראיתי אותו.

שנתיים לא ראיתי את הכלב  היפה והבלונדיני שלי.

הייתי נותנת הכל כדי לראות אותו שוב. כדי להרגיש את שערו הרך והחמים. כדי לשמוע אותו נובח כאשר מישהו עובר לידי הדלת בצד שני.

החלום שלי היה שיהיה לי כלב, וכשאני ישרוק לו שריקה ששורקים בסרטים המצוירים לבחורות יפות, הוא יבוא.

וביום אחד יפיפה שאני בחיים לא אשקח הוא בא, בגודל של 7 ס"מ על 5 ס"מ בלונדיני וקטן, בקושי יודע ללכת, בתוך סלסלת קש קטנה, עם שמיכת פליז בצבע תכלת בהיר, בזמנו הוא יכנס מיתחת לספא-ולא ראו אותו.

את המדרגה לגינה-הוא לא הצליח לרדת, אז היה לו שם בול עץ קטן, שהוא יוכל לרדת לו לחצר.

לפניים שנתיים פחות יום היה ה-22.6.2005 היה אז סוף כיתה ה' ואבא שלי לקח אותו ואת אחותי המדהימה עדי ואת דורוני הקטן שהיה אז בן חמש בארך לקטיף ברמת הגולן.

כל בוקר היינו משחררים אותו לרחוב, הוא היה עושה לעצמו טיול קטן, וחוזר לפני שהיינו הולכים לבצפר, עם הוא לא היה חוזר בזמן-היינו לוקחים את השמיכה  התכלת שלו ואת המיים שלו ונותנים לו בחוץ, וכשהוא יחזור הוא יחקה לנו ליד הבית עד שאנחנו נחזור מבית הספר.

באותו יום שיחררנו אותו.

והוא לא חזר.

סמנו שלטים.

ומודעות.

צילצלנו לכל צערי החיים.

לוטריניים.

לכל מי שיכולנו.

כדי שימצאו אותו.

עד היום לא ראיתי אותו. ואני מתגעגעת.

מתגעגעת לפרצוף הארוך שלו.

לגבנים הבלונדינים שהיו לגור הקטן שלי שהיה רק בן 3 שהוא יצא לו מהבית. ולא חזר יותר.

היום הלכנו-אני אחותי אח שלי ואבא שלי לאותו קטיף. כמו בכל שנה.

אבל אני בחיים לא יהנה שם יותר.

בחיים.

כי אני כל היום חשבתי על סול היפה שלי.

שעכשיו בגן עדן.

או בבית כלשהו.

או......אני לא יודעת

הדבר היחיד שמחזיק אותי עכשיו, זה המחשבה שאני יודעת שטוב לו.

יותר טוב לו משהיה לו אצלנו. אני מקווה לפחות.

לילה טוב לירון.