אווווווווווווווף יום מתסכל שאני באה לכתוב עליו ואז אמא מתקשרת ושואלת מתי שאני חוזרת, ובניתי על אוטובוס מועצה אחרה"צ ואז היא מזכירה לי שערב חג היום ושאין אוטובוסים מאוחר, אז אני רוצה להכנס לאגד ובר משתלט על המחשב, נכנס לאתר אגד אבל עושה את זה על חשבון דף העריכה בו התחלתי לכתוב פוסט על יום מתסכל שהיה לי ועכשיו אני נאלצת לכתוב הכל מהתחלה וזה לא עושה אותי לפחות מתוסכלת.
החליטו שרוצים להשאיר אותנו בסופ"ש אז החליטו לתת לנו סופ"ש באמצע השבוע, מאתמול אחה"צ עד רביעי בצהריים.
יש לנו 2 מפתחות לדירה.
1 ניתן לרכזת קורס שלנו, שתוכל לכבס אצלנו כי המכונה שלה נדפקה, והשני היה אצל הש"שית האחרונה שהשתמשה בדירה, שרצתה לחזור רק באוטובוס של 1 בלילה. אני רציתי מפתח כדי שאוכל להכנס לדירה, כי ישנתי אצל בר והנחתי שאצטרך לקחת דברים מהדירה, אז אמרתי שאקח ממנה את המפתח לפני שתצא.
לקראת ערב, מתקשרת אלי הרכזת הדרכה ושואלת אם אני עוד באילת, ועד מתי, (אחרי שעניתי בחיוב). היא רצתה שאתן את המפתח לדירה לפקח הטכנאי כדי שיוכל להעביר את המקרר מהדירה של הרט"גניקים מהבניין ממול אלינו, בעיקרון כי המקרר שלנו נוטה לקפוא- בתכלס, כי הם עוברים דירה וחייבים לפנות אותה, ואנחנו הפיתרון הכי פשוט. לא סגרנו שפשוט נגביר מעט את הטמפרטורה של המקרר? לא יכולתי לתת את המפתח בערב, כי לא היה לי אותו, אבל יכולתי לתת אותו בבוקר. הם רצו להעביר אותו ב-8 בבוקר. לקחתי את המספר של הפקח הטכנאי ואמרתי לו שאני אחכה ב-8 בבוקר בדירה.
הנחתי שאשאר ערה עד חצות כי אהיה עם בר או שנשחק מנצ'קין עם החברה' עם ההרחבות החדשות אבל בסוף בר בכלל הלך לאכול עם אחותו גלידה ואני לאט התעייפתי, ובערך ב-10 בלילה, התקשרתי לש"שית בדירה שתתקשר לפני שהיא יוצאת ואני אבוא לקחת את המפתח. היא אמרה לי שהיא בסוף לוקחת את האוטובוס של 5 בבוקר. לא הייתה לי ברירה אלא לקחת את המפתח בכל זאת, עכשיו אחרי שהתחייבתי להיות שם ב-8 . אמרתי לה שתתקשר לפני שהיא יוצאת. ב-4 בבוקר קיבלתי טלפון, קפצתי לדירה, חיכיתי שתסיים, לקחתי את המפתח וחזרתי לישון אצל בר.
ברבע ל-8 בבוקר התעוררתי לצלילי השעון המעורר והלכתי לדירה. בשמונה ועשרה והתקשרתי לפקח לשאול אם הוא זוכר, אבל הוא סינן אותי. שמונה ורבע, התקשרתי שוב- הנייד סגור. חיכיתי עד עשרים וחמישה ל-9, התקשרתי ושאלתי אותו מה קורה. הוא ענה שהוא לא קיבל מפתח ולא היה לו את המספר שלי והרכזת הדרכה לא ענתה. אני זעמתי לעצמי ואמרתי שברור שלא נתנו לו מפתח, קבעתי איתו שאחכה בדירה. הוא המשיך להתעקש ולומר שאני לא מבינה, עד שנפל האסימון ושאלתי על איזה מפתח מדובר, וכמו שחשדתי עוד בהתחלה, היה מדובר על המפתח של הדירה השנייה.
טוב, הוא אומר שהוא מתנצל ואומר לי להיות שם בתשע וחצי. אני חוזרת לבר עצבנית, ולא מצליחה להרדם ממש. לפני שהלכתי ב-9 וחצי, החלטתי הפעם לברר שהוא השיג מפתח. טוב שעשיתי כך, כי כשהתקשרתי, הוא אומר לי שהוא עוד לא השיג, להיות שם בערך ב-10, שהוא אמור לקבל את המפתח. אני שואלת מה הכוונה ב"בערך ב-10". הוא אומר לי 5 דקות לפני, חמש דקות אחרי...
ב-10 אני ובר הולכים לדירה. בערך בעשר ועשרים, בר אומר לי להתקשר אליו, אבל השארתי את הנייד אצל בר. אני יורדת כדי להביא את הטלפון. אני רואה 2 מכוניות רשות. הפקח הטכנאי לא שם, אבל יש שם 2 פקחים אחרים. אין להם מפתח. אחרי 10 דקות מגיע המפתח- ולא, הפקח הטכנאי לא הביא אותו.
אני הולכת לחכות בדירה. אחרי עוד 10 דקות המקרר סוף סוף בדירה שלנו. בהחלט קטן יותר. לא נראה משוכלל מדי, אולי עצם זה שלא צריך לפתוח את המקרר בכדי לפתוח את הפריזר מחדש. הפקחים אמרו שצריך לנקות את המקרר קצת.
כשפתחתי את המקרר, גיליתי שעוד יש שם שאריות אוכל ודברים על סף קלקול.
זרקנו את הדברים לפח, ועכשיו אני נזכרת ששכחתי לפתוח את המקר. רק שלא יסריח...
כן, אז הסיפור המבאס של היום 'שבת' שלי.
ובר גם אותו מחק -_-. אז זו כתיבה שניה.
זזתי.
עדי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity