אני לא זוכרת מי אמר ש לא צריך לדאוג הרבה לגבי הפיזי בגיבוש, אבל קרעו אותי וכל הגוף שלי כואב, קשה לי לעמוד ישר, לצחוק, להשתעל, להתעטש או להתאמץ. בהתחלה גם ללכת לא ממש יכולתי. היתר דיסקרטי.
אבל היי, עשיתי צניחה חופשית :) קיבלתי מההורים ליומולדת. 4 ק"מ! הייתי 50 שניות בלי מצנח.
המציאות שלנו היא מה שאנחנו יודעים. אם מישהו הוזה, ההזיה היא המציאות שלו. העולם החומרי נמצא בתודעה שלנו, לכן הוא מתקיים, ולכן זוהי המציאות שלנו. החוויות שלנו, הן המציאות. אם אנחנו מאמינים במשהו, הוא קיים במציאות שלנו. אם חלמתי משהו, בעצם חוויתי את זה. לכן כל-כך קל לנו לדמיין איך זה לעוף.
אנחנו יכולים לשנות את המציאות ואנחנו עושים את זה כל הזמן.
אם אין עדות, אם יש משהו שלא קיים באף תודעה, הוא לא קיים בעצם. האמנם? האם עצם זה שמשהו קרה ואף אחד לא יודע זאת, הופך את הדבר ללא קיים?
אז פה נכנסת תורת הקוונטים, לפיה, הכל אפשרי מבחינה תיאורטית, אך רק לאחר שיש עדות- ידוע מה מכל אינסוף ההסתברויות- קרה.
לכן, אתם יכולים להניח שאני עכשיו כותבת את הפוסט מהירח, אני יכולה לטעון שכן או שלא, אבל אתם לא רואים אותי, אז אתם לא יכולים להפריך את הטענה שלי.
אלוהים נכנס לאותה קטגוריה. זה ייתכן. אבל לכו תוכיחו\תפריכו. זה עניין הסתברותי, ואנחנו נוטים להשתמש גם בלוגיקה, בפיזיקה. אבל מי אמר שזה מוחלט? שום דבר ביקום הוא לא מוחלט או אפילו ידוע. יש אינסוף פרדוקסים, וייתכן גם שאין בכלל.
לאחורנה היו לי שתי מקרים עם נשים שמנות בתחבורה ציבורית, שתי המקרים מאוד לא סימפתיים.
אני נוסעת באוטובוס עירוני, אחד מתוך ה-4 היחידים שיש. אני יושבת במושב הקדמי, באוטובוס כמעט ריק, כשפתאום עולה בחורה מבוגרת, במשקל שלי פעמיים וחצי, מתיישבת ליידי ומדיפה ריח מחניק של אחת שלא התקלחה חודשיים, דוחקת אותי לחלון ומוציאה בקבוק של דיאט קולה ושותה לידי.
אני לא יודעת מה לומר לה, אולי שתשב באחד מעשרות המקומות האחרים שיש! שהיא יכולה לשבת על שתי מושבים! שתבחין בי! שתתקלח! שלא תמעך אותי על החלון! שתתחשב! שאני צריכה לרדת! שאני רוצה לעבור מקום...
תקרית שניה, ברכבת, אני רוצה להתקשר לסבא שיאסוף אותי מהרצליה, כשהסוללה נגמרה. הטענתי את הטלפון, כשאשה שמנה נכנסת עם כל התיקים שלה והקפה, שבדיוק נשפך על השולחן- ועל הטלפון שלי, שמאז סרב להדלק. היא כמובן התנצלה בלי סוף והציעה מגבונים. שתציע לי טלפון או דמי תיקון.
ייבשתי את הטלפון, בלילה הוא חזר לעבוד. לפחות הוא לא נשאר דביק.
ועכשיו תמונות:
הכלבה המפחידה של קוסטה
אני והחברה של המלצר, שהיא עוד קטינה, אבל כל-כך מתוקה
היא ישנה.. 3>
סול, החתול של בר חונק את עצמו
כהרגלו...
ד"ר פיל נראה מאוד דומה לאופרה.....
כשה ספה, איווריט
כמה עולה קלמנטינה? 20 אגורות?
וכשהיא מקולפת, פרוסה וארוזה?
7 וחצי שקל!
עיוור עם כלב נחייה, זה נחמד. במיור מצויר איש עם מקל הליכה. אבל מה הם בעצם אומרים? שהמקום שמור לאנשים עיוורים עם כלבי נחייה? שישב שם אחד? למה הכוונה? גם ככה העיוור לא רואה את המדבקה ואני תפלא אם הכלב ידע לקרוא. חוץ מזה, למה היא דבוקה במרכז האוטובוס ולא מקדימה?!
משחק מנצ'קין ביום הכובעים המצחיקים.
בתמונה מירה וגליה
חוליאן ומירה
בוק ובר
איש רוסי בחוטיני(הלך על האקסטרים, ספידו לא הספיק לו) שלבסוף התלבש בבוקסרים מעוטרים בחברבורות הנמר.
בר נראה כמו ראפר
קוסטה
התמונה היחידה שיש לי של קריס, היא ניסתה לברוח מזה.
הייתה חברה טובה, שהחליטה להעלם ולהעלים אותנו מהחיים שלה.
קונטרא
יוקון צוחק צועק מפהק
מסתקרן
מתכונן
תמונות מהצניחה כשיהיו לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity