לאחרונה דווקא די טוב לנו, כך אני מאמינה. לי לפחות טוב.
אני לא יודעת איך זה קרה, מה בדיוק גרם לזה.
אני לא יודעת לגמרי who's secretly lurking here... אולי זה מה שקרה, אבל קשה לי להאמין.
מה שלא יהיה, כרגע טוב, אני מעדיפה לשמור על זה סטטי.
אולי זה ההבנה לצורך שלי בריחוק קל, אולי זה הרצון הטוב והתמים לפתוח דף חדש ואולי זה קומץ הזיכרון הטוב מהעבר...
אני מקווה שיישאר ככה.
למרות הריחוק הקל בניסעת האוטובוס, המעט שהיה היה נחמד.
ועכשיו ניכר כי זה לא סיפור שאני הולכת לבר עד עשר.
אולי זה איפשהו האדישות, קור הרוח or even the slight of revealed arrogance that made it so, מקווה שזה יישאר כך.
מה שלא קרה, תודה לכן...
אה כן, מתנצלת על השילוב המוזר של האנגלית, פשוט לא מצאתי דרך טובה יותר להתנסחות.
התחלתי לעבוד על ציור עכשיו, הוא עוד ממש ממש לא גמור, יש לי עוד הרבה לעבד בו, אבל רק שתראו.
אולי אתן לכם לקנות את האפשרות לקעקע את עצמכם עם זה ^^
אז מה דעתכם על השדה\סקיובוס שלי?
שמתי לב שמעבודה לעבודה, היא נעשית חלקה יותר...
אה כן, מתנצלת על השילוב המוזר של האנגלית, פשוט לא מצאתי דרך טובה יותר להתנסחות.
מי מגיע עוד שעה לטברנה? תביאו טיפים איתכם, יש ברמן שמוכן לשים מטאל D: קוראים לו בוק.
חידה. איזו חיה, גם אם נחסל את כל הפרטים שלה- עדיין תוכל להיווצר שוב?
תחשבו על זה, אל תזרקו לי תשובות שאתם יודעים שזה לא באמת נכון. יש לזה תשובה חד משמעית.
Me.
היה לי ממש נחמד לפגוש את איליה, האחד. ראיתי אותו יום לפני כנס רשותי שהיה לי.
אני חושבת שנסעתי איזה 10 פעם לפחות את אילת תל-אביב באוטובוס מתחילת מרץ.
וסתם, לתת נפח לפוסט, שיר שכתבתי לפני כמה שנים טובות:
The Blind Scribes
They speak of legends about heroes with gold wings;
I saw them, they were merely white.
The shining gold wings were the ones blazed with sins
and white were those of whose was the right.
They speak of a land where a silver moon shines;
I saw it, it was merely white.
Modest among the stars on their lines
and not as delighting and bright.
They say times of war tend to crimson the Luna
but I saw the moon, and still it was white.
The blood on the ground was the only magenta.
I divine whoso speak if so lost their sight.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity