רק שיש לי שם תמיד מכסה מלאה של אנשי קשר שאני לעולם לא אדע להשיג את כולם, ומלא הודעות סנטימנטאליות שאני אוהבת לשמור. ממש כאב לב כשזה הולך.
לפני כן, היה את עניין המחשב, לעשות גיבוי להכל במחשב שלו, כדי שלא פתאום ההארד-דיסק יקרוס והכל הלך קפיש. לא עשיתי עם זה כלום, ויום אחד המחשב קורס, ובהתחלה גם אמרו לי שההארד-דיסק קרס, ובמזל זה בסוף לא היה זה. אם זה היה ההארד-דיסק הייתי נכנסת לכזה דיכאון. כל הדברים שכתבתי, דברים פרטיים, שירים, סיפורים, כתבות, רעיונות, תמונות, יצירות, מידע... כל הליבה. כל-כך הרבה דברים שאיכסנתי במחשב, זה כבר כמעט סוף העולם בשבילי, אם הכל ילך.
עכשיו המחשב שלי לא נדלק, למזלי קשה לי להאמין שזה ההארד-דיסק, אבל ברגע שאדאג שיסדרו אותו, אני חייבת לשבת ולהעביר הכל ללאפטופ.
עכשיו יותר מטלפון ויותר ממחשב, אני פוחדת על החיים שלי. כמו שקל לאבד טלפון, וכמו שעם קצת מזל חרא, ההארד-דיסק של המחשב קורס, כך קל לאבד את החיים ועם קצת מזל חרא, קוראת איזו תאונה.
כל יום מתים כל-כך הרבה אנשים. משטויות. חצו את הכביש, ושיכור עלה עליהם, עקצה אותם דבורה והם גילו שהם אלרגים, ישבו בבית קפה ופתאום איזה מטורף ירה לכל עבר... נרדמו עם הסיגריה, הייתה דליפת גז בבית, החליקו באמבטיה ושברו את המפרקת... בעיקר תאונות בבית ותאונות דרכים. כל-כך הרבה כאלה. או אפילו מוות בגלל טעות של רופא שהזריק יותר מדי חומר מרדים או הסתבך עם הוצאת התוספתן או השקדים.
פשוט כל-כך הרבה מתים בשנייה בלי לדעת מה יקרה. הסיכוי למות בכל יום הוא כל-כך גבוה.. אנשים לא מעריכים את החיים שלהם כראוי. זה פשוט נס בכל יום שעובר, שאנחנו חיים גם ביום למחרת.
ומה יקרה אם לא אספיק לעשות לי גיבוי? כל המידע שיש בי, כל הרעיונות, כל הייחודיות, כל האהבה, ההבנה, העולם הזה שנקרא עדי, יימחק ולא ניתן יהיה לשחזר אותו. מה אם לא אספיק לכתוב צוואה, בה תהיה רשומה הבקשה, שיעשו כל מאמץ אפשרי To get me cryonicized.... והיה ולאחר כל המאמצים האפשריים שננקטו, לא היה ניתן להביא לדבר זה, שלפחות המוח שלי ישאר להשמר, כך שאולי יום אחד אפשר יהיה להשיב אותי, מצורת הגיבוי הזאת שעוד לא הצליחו לתפעל.
כל יום הוא סיכון חדש, וקריוניקה עולה כ-100 אלף דולר... שאמורים לשלם במשך כל החיים. כמו פוליסת חיים רק הגיונית יותר (מה זה ביטוח חיים הרי, אם אתה מת, אתה מקבל כסף מהביטוח?! לא עדיף לשלם על צ'אנס שבאמת תחזור כדי לתהות לגבי כסף וכל שטות אחרת??) ואני עוד לא שילמתי כלום. ומה ייקרה אם פתאום אמות?
Freeze your head to save your ass
אם משום מה אהיה משותקת לגמרי, לא אוכל לשיר, ולדבר, לא אוכל לכתוב, ולצייר... לא אוכל לשחות או לרוץ... אעדיף שיקפיאו אותי ככה, ככה אולי השימור יהיה מוצלח יותר, ואני חייבת לתת את האמון שיום אחד זה יצליח. הפשרה מוצלחת והחזרה לחיים.
מה אם אאבד את החיים ולא יהיה לי גיבוי????
זה כל-כך עצוב. לטלפון ומחשב, אפשר בקלות לעשות גיבוי. אבל לחיים, זה עוד לא בטוח.
אם אמות, כדי גם לשמר כמה ביציות. אני יודעת שבר ירצה לגדל ילדה עם הגנים שלי.
מוות זה נורא.
החיים זה דבר מדהים.
אני לא מבינה איך גוף יכול מוסרית להכריח את החים להשבע שהם מוכנים למות למען מדינה, למען אדמה ואפילו, למען עקרונות.... העיקרון שלי הוא חיים. ואין טוב ממנו.
גם לדרוש להתגייס, גם לדרוש שבועה של נתינת החיים למען המדינה נראה לי לא מוסרי בכלל.
אני לא מסוגלת להשבע למות בעד שום דבר, קל וחומר לא בשביל מדינה בה לבטח לא אשאר לחיות.
יש הטוענים שבגלל שחיית בארץ, והיא נתנה לך, אתה מחוייב להחזיר לה. כמה ברירה יש לך עד גיל 18? ההורים הולכים, ההורים יודעים. והעניין הוא שאם מישהו יוצא מהארץ כדי לא להתגייס, הוא לא יכול אפילו להכנס לארץ לבקר את המשפחה מבלי ללכת לכלא.
אני מבינה למה השירות הצבאי הוא חובה. קצת מוזר שגם לבנות זה חובה (בהסתכלות על ההיסטוריה האפית שאני כן מחבבת). אבל קיבלתי, שיוויון הוא שוויון.
לבקש מכולם להשבע למות בשביל המדינה.
זה לבקש ממני לוותר על הדבר הכי חשוב בעולם שלי.
העולם עצמו.
Myself
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity
