סיימתי שבוע חנת"רות מטיש ביותר, ורוצים שאהיה בבסיס כבר בבוקר ביום ראשון, אז שחררו אותי כבר ביום חמישי, רק שבתחבורה ציבורית הייתי מגיעה הבייתה בתקווה רק ב- 00:30 בלילה, מה שהיה אומר שעד שהייתי הולכת לישון כבר היה אחרי אחת בבוקר והייתי קמה מאוחר יותר מהשעה בה הייתי מגיעה אם היו משחררים אותי בשישי (ואז לא הייתי הולכת לישון), ואז כבר מחר בצהריים לנסוע צפונה.אמא ריחמה עלי והזמינה לי טיסה. בסוף כן הסכימו לשחר אותי קצת קודם כדי שאספיק. הספקתי שניה האחרונה לרכבת שבדיוק הייתה שם בזמן, ונסעתי תל-אביבה. אחרי לילה של שמירות, הדבר הראשון שקרה ברגע שהתיישבתי, זה שנרדמתי. התעוררתי שניה אחרי שנסגרו הדלתות בתל-אביב האוניברסיטה, שם היייתי צריכה לרדת. תפסתי את הדברים וקמתי בכעס, הרכבת זזה מטר ונעצרה. רצתי לדלת וניסיתי לצאת, אבל כמובן זה לא קרה. הרכבת פשוט עמדה בתחנה והדלתות לא נפתחו. כמה דקות לאחר מכן הודיעו בכריזה שרכבת לפנינו נתקעה ולכן יהיה עיכוב. אני כבר ראיתי איך אני מפספסת את הטיסה. אנשים התחילו להתלונן שייתנו לפחות לצאת, ובסוף פתחו את הדלתות. טסתי למונית הראשונה שחיכתה שם, ביקשתי שיפעיל מונה וייסע לשדה התעופה.
אני ממש לא מכירה את תל-אביב ובכלל את המרכז. הוא נתחיל לנסוע וקלטתי שזה לא נראה לי הגיוני. היו המון פקקים. שאלתי אם נראה לו שנגיע ככה ב-10 דקות הקרובות. הוא ענה שממש לא. נלחצתי ממש, "מה לא, זה מרחק הליכה!!" "רגע, לאן את צריכה?" "לשדה-דב!" "...". הוא חשב שאני צריכה לבן-גוריון. מה נראה לו?! אני חיילת על מדים, שנוסעת חינם ברכבת, שלא נתקעת בפקקים והרגע באתי מהרכבת!!! למה שארצה לשלם 150 שקל, או, 170 עם הפקקים האלה כדי להגיע במונית שתאחר לכל הטיסות הקיימות שם?!?!?!?! בקיצור, הוא תמרן ברוורס, ובסוף הספקתי לטיסה.
שם הם אמרו לי שאני לא יכולה לטוס עם הגז המדמיע. אני תמיד טסה איתו בתיק שאני שולחת. אמרו לי שאי-אפשר והם יישלחו את זה בנפרד, כי פוחדים שזה יתפוצץ במטוס. עכשיו, זה לא יכול להתפוצץ במטוס!!!! הלחץ למעלה יורד!!!! יורד!!!!! זה לא יכול להתפוצץ!! בסוף גם הודיעו לי שבכלל אי אפשר לשלוח את זה. מה מסבירים למ.צ? לקחו לי את זה בשדה-תעופה??!
בר ואבא חיכו לי. הלכנו לאכול באגאדיר, אכלתי המבורגר אנגוס, אחרי שנים שלא אכלתי המבורגר עקב חשש ממה שיש בפנים, אבל אבא אמר שזה נראה לו בשר טוב אז סמכתי על זה.
רציתי לנהוג הבייתה אבל העדפתי ויינשטפן חצי מהחבית אז אבא נהג.
אני לא מצליחה להבין את הקטע של המחיאות כפיים בנחיתה. הגיוני למחוא כפיים אם הטייס הרגע הציל אותנו מהתרסקות, או נחת נחיתת חירום, אבל לא מוחאים כפיים סתם בנחיתה! יש הרבה יותר סיכוי שניהרג במונית מאשר במטוס, ואנחנו לא מוחאים כפיים כל פעם שאנחנו יוצאים ממונית!
להתעלם
חדר
כביסה
גלולות
קניות
דניאל
אוטובוס
שיר לאנקר
שיר להיום בערב
חי"צ
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity