קרה כל-כך הרבה. מבזה לא לעשות את ההפרדה.
היומולדת הכי גרוע בחיים "נחגג" בבסיס, כנראה לא יחגג כמו שצריך היום והפורים הכי מעפן, תפסתי כוננות על מסיבת התחפושות ואשתדל לחגוג את יום ההולדת על אחת היום. גם אם הייתי רוצה אין לי איך להשיג תחפושת.
צילמתי כל-כך הרבה תמונות טובות מהמופע של פינטרול, שאין לי כוח להעלות אותן לפה, אבל יש
אלבום בפייסבוק.
הסוף שבוע הזה היה מטורף. התייבשתי 3 פעמים.
יום שישי, קמתי והלכתי לסשן במטאלשופ,
לא שתיתי כל היום, ואחרה"צ היה לי כאב ראש של התייבשות, פירקתי איזה 3 ליטר מים וכדור לכאבי ראש, ועבר לי בדיוק לפני המופע.
שתינו קצת בירה לפני, ומאוחר יותר נפגשנו עם הלהקה ברוק-בר, שם הם קיבלו כל הזמן בירות, ואיכשהו יצא שאני נהניתי מהן, (וטיפלתי בבסיסט, סמי ששתה קצת יותר מדי, והכרחתי אותו לשתות ליטר מים...) ככה שלמחרת בבוקר, הראש גם קצת פעם מהתייבשות בעקבות זה שאת הבירות של סמי אני שתיתי בשבילו.
ומאוחר יותר בלילה התייבשתי שוב...
היה זה ליל הוולנטיינס, ליל הוולנטיינס, הלילה והרגע העצוב ביותר בחיי, בכיתי כל-כך הרבה.
כמו אלפי סכינים
כשהגשם היכה בקרקע
כמו אלפי סכינים ננעצים
כששכבתי זועקת
לסוף
כשנחתי בין זרועות נחשולים מלטפים
בדיוק במקום בו הגלים נשברים
ורסיסים נושקים מכל עבר
בימים של קור ובדידות
בלילות
הוא תמיד היה שם
כאבי, כאבו
נחתי בין זרועותיו המלטפות
בדיוק במקום אליו נודדות דמעותינו
והוא נושק לי בכל אבר
בימים האלו, חום
בלילות...
הוא תמיד היה שם
אהבתי, אהבתו.
ובלילה ההוא
כמו אלפי סכינים ננעצים
כרעתי זועקת
לסוף
כאבו, כאבי
אהבתו הייתה אהבתי
– ולאלו,
אין סוף
בא לי לבכות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity
