אני חושבת שבחצי שנה האחרונה התחלתי את תהליך השליטה בחיי, הוא אמנם איטי מאוד, אבל לאט זה מצליח. לאט אני מעיזה לקחת החלטות גורליות וקשות במיוחד, כרגע זה עוד לא ניכר, אבל בקרוב זה יהיה.
אני יודעת מה אני רוצה, ולאט אני מעיזה.
פעם הייתי עושה דברים רק אם לא היה לי מה להפסיד. הייתי פועלת רק לשיפור המצב מהתחתית, והייתי מצליחה כמובן, כי ידעתי בדיוק מה אני רוצה ואיך לעשות את זה, ידעתי שאין לי שום דבר שאני יכולה לאבד.
אבל למדתי להקריב דברים יקרי ערך בשביל דברים חשובים יותר. אני יודעת להשיג את מה שחשוב לי באמת.
היום אני יודעת שלכל דבר יש מחיר. שלהגיע למצב בו אין מה להפסיד, זה לא מצב רצוי, ואסור לי לייחל להגיע למצב הזה. אני צריכה להשתמש בזה כקלף, להבין שכישלון יוביל משם, ומשם הכל פשוט יותר, והצלחה תמנע את כל זה, ותוביל אותי ישירות למה שאני רוצה, בעד תשלום כבד, אך אם מחושב מראש- משתלם ביותר. ברגע שיש את הידיעה איפשהו מאחורה, זה יותר פשוט.
אסור להגיד "נראה מה יהיה" או "בסוף יהיה בסדר", זה לתת לחיים לשלוט בך, במקום שאתה תשלוט בחיים שלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity
