עשיתי בחמישי שעבר פירסינג בטבור. הרבה זמן חשבתי על זה. לקח לי זמן לאזור אומץ. ארינה שעשתה איתי אמרה שבכלל לא כאב לה, לי ת'אמת כאב מאוד, אני לא יודעת אם כאב לי כי זה באמת כאב כמו שזה הרגיש או שזה בגלל החרדה הנוראית שלי ממחטים. יצאתי גיבורה למרות שהייתי צריכה לשכב עוד שתי דקות ליתר ביטחון שלא אתעלף.הוא ממש יפייפה בעיני, ומדרבן לשמור על בטן שטוחה, כי בימים שמנמנים אני לא חושפת את הבטן, ואז גם ככה לא רואים.
מה שמביא אותי להרגלי האכילה שלי וה'תזונה' הצבאית אם אפשר לקרוא לזה כך. אני רוצה להוריד כמה קילו (אל תתנפלו, מעבר לתחושה עם עצמי, גם ה-BMI קצת חורג ממה שהייתי רוצה), אמנם אני יחסית שרירית לבחורה, וגם זה תורם לעלייה במשקל, אבל אני ממש במאבק יומיומי לשמור על עצמי, אני עולה מאוד מהר, ורואים את זה בבטן, בידיים ואפילו בצוואר. זה מגעיל אותי, ואני לא רוצה כל פעם להגיע למצב כזה ואז להכנס לצום ולהתחיל לרוץ שעות. אני רוצה לשנות אורח חיים. לאכול בריא. מה שלצערי הצבא לא מאפשר. אז נראה לי כרגע הכי בריא שאני יכולה לשעות זה לאכול פחות. במקום לאכול מלא ביצים בארוחות ערב ולחם, כי זה מה יש, להגביל את עצמי ל-2 פרוסות ו-2 ביצים. לא להזמין אוכל בכלל, ולא לאכול משאריות שאחרים הזמינו ולא סיימו. לא לקנות בשק"ם (זה כבר הפסקתי), להפסיק לשתות שתייה ממותקת, לעבור רק למים. לשתות כל הזמן, כל פעם שאני מרגישה רעב, לשתות הרבה, ולראות אולי זה יעבור, והתחושת צמא רק מתוך הרגל הפכה לתחושת רעב. לא לגעת בחטיפים. לא לנשנש.
אני לא נוגעת בכל הבשר הטחון בחדר-אוכל הצבאי. חשבתי להרגיל את עצמי לדלג על הארוחה אם אין בה שום דבר שווה את זה, אבל אני פוחדת שזה מה שישבור אותי,
כי בכל זאת אני עובדת קשה ואני כן רעבה, אז אני נאלצת לאכול את הקציצות טופו המגעילות לפעמים, או את הגידצלים.חייבת להחליט לאכול רק כשאני רעבה.
היה יום אחד בו אכלתי סלט גדול, של בורגול, חומוס, פטרוזיליה, תירס ולימון, עם שמן זית ולימון, והיה ממש טעים ומשביע. באותו ערב אכלתי שמיניית סושי סלמון. הרגשתי כל-כך טוב באותו יום.
הגוף מרגיש טוב כשאוכלים בריא. בדיוק כמו שמרגישים טוב אחרי ריצה.
אני כל-פעם עושה את הטעות הנוראית ואוכלת ממש ממש הרבה, ואז מרגישה ממש רע ומצטערת על כל ביס. אני חייבת ללמוד שלפעמים עדיף לא לסיים את מה שבצלחת גם אם זה טעים. אני שוכחת שאפילו תחושת רעב טובה יותר מתחושת פיצוץ.
כששותים כוס מיץ, או גרוע מכך כוס משקה תוסס, זה כמו ארוחה מבחינת ערך קלורי. ולא מחשבים את זה בכלל!
גם בירה, בעיקר גינס, ממלאת כל-כך. אני לא מסוגלת לאכול ארוחה מלאה עם יותר מליטר בירה, וגם זה קשה. גינס זה כמו כיכר לחם נוזלי.
אז אתם יודעים, אני לא אנורקטית, ולעולם לא אהיה, אני אוהבת אוכל יותר מדי בשביל זה. וככל שאצליח יותר, אדע שאוכל יותר לצ'פר את עצמי עם איזה חטא (כל עוד זה נשאר פעם ב-, ולא הופך שוב להרגל). אבל אני מתגעגעת לקידומת 4. ככה שגם אם אני עולה או יורדת קילו פה ושם, אני מרגישה טוב עם עצמי, ואין ימים שאני מרגישה שאני לא רוצה להראות.
בהצלחה לי.
אה, ותהנו עם הפירסינג החדש שלי והבגד-ים החדש שקניתי בהולנד ב-10 יורו בלבד, בעוד בארץ אותו בגד ים היה עולם משהו כמו 300 ש"ח:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity
