כבר שבועיים או שלושה שאני מצוננת, ואתמול הייתי בטוחה שזה לקראת סיום כשהתחיל לי כאב גרון אתמול בערב. הנחתי שלמחרת אני אהיה חולה, התחילו לי הסימנים, החולשה, הטעם החיידקי, צמרמורות... נסעתי ליומולדת של בר בהרים, חם בחוץ, גם בלילה- חם. קל וחומר בהתחשב בעובדה שעשינו מדורה. אבל אני, קפאתי מקור. הייתי מכורבלת בעצמי חצי מטר מהמדורה ועדיין היה לי קר. היה לי חום ממש גבוה, כאב ראש. מאוחר יותר גם סחרחורות. לקחתי כדור להורדת חום, ישנתי, ובבוקר עלה שוב. כשמדדתי כשקמתי היה לי 38.5. מאוחר יותר בבית החולים, זה עלה בפאקינג מעלה, ועדיין הראש לא כאב באותה רמה בלתי נסבלת כמו בלילה קודם. בדרך כלל כשכואב לי ככה, זה אומר שיש לי 40 +. במצב כזה אין הרבה ברירה אלא לקחת כדור להורדת חום עם החלבונים במוח חשובים לי יותר מבמצב חביתה.ידעתי שכולם יוצאים הבייתה על חשבון המערכת ביום רביעי בערב, בגלל ראש השנה- כמובן, חוץ מכמה, ושוב- אני ביניהם. ויש לי שלושה גימלים ככה שזה בדיוק, ואז גיליתי שכולם יוצאים בכלל ביום שלישי... אני לא מאמינה שאני מפספסת כל-כך הרבה ימי חופש על חשבון המערכת. הייתי צריכה להתכנן לקבל את ימי החופש על חשבוני בזמן שמתאים לי, בגלל זה סגרתי את ההדממה האחרונה. מה שאני פוחדת שיקרה זה שבגלל שאני בעצם מפספסת יום וחצי שלא יצנו לי את כל מה שביקשתי (מה כבר ביקשתי, פאק!).
אוף עכשיו גם יש לי 39.5 :(
אני לא יודעת עד כמה זה טוב או רע, אבל אני (בלי קשר למאמר לעיל) לא סובלת לבקש טובות מאנשים. אני לא אוהבת להטריח אנשים, לא נעים לי פשוט. תכלס ממני מבקשים אינספור טובות כל הזמן, רוב הזמן, אין ליב בעיה, אבל גם אם יש לי, אם זה לא על חשבון משהו ממש ממש חשוב לי, אני אסכים ולא אראה כלל את זה שלא מתאים לי. מה שכן מעצבן אותי שלפעמים כן מדובר במשהו שחשוב לי, ואני מסבירה את זה, ומרגישה לא נעים שאני לא עושה את הטובה שמבקשים ממני. ועוד יותר אני לא סובלת שגם אחרי שאני אומרת שלא מתאים לי- מנסים לשכנע אותי ולהצדיק את התירוץ שלהם. אני מרגישה כל-כך רע, ולפעמים פשוט נשברת. יש מעט מאוד אנשים שארגיש בנוח לגמרי לבקש מהם טובה, וגם זה, תלוי עד כמה היא גדולה ומטריחה. לאותם אנשים ולמען האמת מספיק אנשים שאדע לסמוך עליהם, אני יודעת, שתמיד אציע לעזור באופן מקסימאלי במקרה הצורך- אציע את לו את מיטתי, אכין לו אוכל, את לו את הכסף שצריך, אתן לו מה שיצטרך, ואדאג שלא לרגע יחשוב שהוא מטריח אותי. כך, זה צריך להיות עם חברים. רצון טוטאלי לעזור, וידיעה שלבקש מהם טובה, זה לגמרי לא טירחה ושהם ישמחו לעזור בכל דרך אפשרית.
כל כך קשה לי לבקש טובות, או סתם לקבל טובות אם ניכר שהדבר מטריח.
תקראו לזה החלק הטוב שבי, או החלק החלש בי. נראה לי שגם וגם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity
