The Moral Limit

אחרי שלושה וחצי חודשים יבשים מפוסטים, החלטתי לכתוב בעקבות נושא חשוב לי. היו הרבה דברים שרציתי לכתוב עליהם, כמו הטיול הארוך והמופלא לבלקן אבל פשוט... לא היה לי חשק.

אז קבלו: 

קעקועים ואני

קיעקוע הגוף הינו מנהג מאוד עתיק הנפוץ בתרבויות שונות במקומות רבים בעולם. עד היום ישנן תרבויות בהם קעקועים הינם חלק אתני חשוב במסורת ואלו מסמלים מעמד חברתי, שלבי בגרות, סממנים דתיים כאלו או אחרים ועוד.

בתרבות המערבית קעקועים אינם מהווים חלק ממסורת חשובה ומחייבת, אם כי תוספים בעלי ערך אסתטי, שידרוג אופנתי, צורת התבטאות, השתייכות לסצנה או קבוצה כזאת או אחרת, ולעיתים אף סתם שיגעון חולף. אני אישית מאמינה שיש מקום לביטוי בקעקועים ולעיתים גם חן. יש היחלקו עלי, אך זה לגמרי עניין של טעם.

אנשים רבים יביעו התנגדות לעשיית קעקועים כי הדבר פשוט לא יפה בעיניהם. התנגדות חריפה לרוב תלווה בנימוק הנכון שלא ניתן להחזיר את העור לעור הצחור שהיה טרם נצבע, קעקוע יישאר שם לכל החיים ואין מה לעשות במצב של חרטה חוץ מקעקוע גדול וכהה יותר או ניתוח אשר גם הוא יותיר צלקת חיננית אף פחות.

בדיוק בגלל זה, אני נמנית בקבוצה של אלו המאמינים שקעקוע צריך להיות ייחודי ובעל משמעות, מעבר לפן האסתטי.

כשהייתי ילדה, חשבתי שלעולם לא ארצה לעשות קעקוע. זאת לא כי אלו לא מצאו חן בעיניי אם כי מהסיבה הפשוטה שהאמנתי שלא אוכל אי פעם למצוא ערך כה נצחי, חשוב ומשמעותי עבורי, שאוכל להביע בצורה ויזואלית.

בסביבות גיל 12 השתנתה גישתי כמעה, ולפי הגישה החדשה טענתי שאין לי סיבה לפסול לגמרי את האפשרות שאתקעקע, אלא לחכות ליום בו אדע בוודאות שמצאתי רעיון ויזואלי שימחיש ערך שהינו בלתי נפרד ממני, ולנצח ישמש כעיקרון חשוב בו אני דוגלת. לא האמנתי שאמצא כזה, אך המחשבה לא הרפתה.

הרעיון לקעקוע הראשון שלי נחת עלי בן רגע. מגיל 14 הסתובבתי עם תליון שקיבלתי מהאדם החשוב לי בחיי. התליון הינו ריפליקה של התליון Evenstar המוזכר בספרים של "שר הטבעות" של טולקין. לפי הסרטים, ארוון, אלפית בת-אלמוות ואראגורן שהוא בן-תמותה מתאהבים בזמנים של מלחמה ורשע העומד להשמיד את כל הטוב בעולם. האלפית הנצחית מעניקה לאהובה את התליון והיא נאלצת לבחור בין המשך חיים נצחיים עם משפחתה ב-Undying Lands, לשם רק הם האלמוותיים יכולים להגיע, ובכך ייפרדו ארוון וארגורן לעולמים; או להשאר בארץ חסרת הסיכוי יחד עם אהוב ליבה וכנראה למות שם איתו יחד עם כל הטוב. ארוון בוחרת ברגע האחרון להשאר עם אהובה ולהקריב את חיי הנצח שלה, כי מבינה שחיי נצח בלעדיו לעולם לא ישתוו לחיי תמותה עם הדבר שהיא הכי אוהבת בחיים. מיותר לציין שבסופו של דבר הטוב ניצח וארוון רקדה בשתי החתונות...

בכל אופן התליון מסמל בעיניי את אותו הקונפליקט של שני הערכים- חיי נצח (שעבורי הם חשובים יותר ממה שיהיו לכל אדם אחר, אבל זה כבר סיפור אחר שלא אפתח כאן) ואהבת אמת, שכמו בסיפור תתעלה אף על אותו ערך עליון .

בגיל 18, טרם גיוסי לצה"ל, כשנתברר לי שאאלץ להסיר מעלי את השרשרת הנצחית, הכה בי הרעיון, הדרך בה לנצח תשאר עלי גם כאשר לא תענד על צווארי. כך קעקעתי את הצוואר בסמל של תליון ה-Evenstar.

הקעקוע השני שלי הוא המוטו שלי, בו אני מאמינה והוא שם כדי שתמיד אזכור בשביל מה אני חייה.

משמעותו "חייה ללמוד ולמד לחיות". חיים אולטימטיביים, כלומר ללא גבולות מכילים מספיק זמן ויכולת ללמוד הכל כשם שלימוד אינסופי יתן את הידע והכלים לחיות ללא גבולות. המעגל הזה הינו כמובן בגדר שאיפה והוא שואף לאותו מצב אוטופי תיאורטי. השפה שבחרתי לכיתוב היא של האלפים ע"פ השפה שהמציא טולקין. מלבד היופי שאני מוצאת במראה הטקסט, האלפים ידועים כיצורים אינטיליגנטים מאוד ובעלי חיים ארוכים מאוד ואף נצחיים.

הקעקוע השלישי שלי הינו קעקוע משותף עם אהובי. הקעקוע הינו של דרקון אורובורוס, דרקון שאוכל את קצה זנבו (וכך יוצר טבעת). הסמל הינו עתיק ובמקרים רבים מוצג עם נחש ולא דרקון. האורובורוס מזוהה לעיתים קרובות עם ציפור הפיניקס האלמותית הנוצרת מחדש בכל פעם שמתה, לנצח.

משמעות האורובורוס הרלוונטית היא של רעיון של איחוד קדום של משהו קיים או שהתקיים לפני כל התחלה, בכזו עוצמה ואיכות שהוא אינו יכול להיות מושמד או להסתיים באף צורה שהיא. התיאור נשמע אולי מעט מבלבל אך הוא מדוייק להפליא. הקעקוע המשותף בא להדגיש את אותו רעיון, שאת אותו איחוד עוצמתי, איכותי וקדום הקיים בינינו, לא ניתן לסיים לעולם. המיקום של כל קעקוע ביחס לאחר הוא כך שאנו עומדים זה מול זו, הם כמראה זו לזה וכשאנו קרובים, הדרקונים מתאחדים.

אלו הם קעקועי היחידים בינתיים ואני נושאת אותם באהבה וגאווה. קעקועים ידועים כעסק יקר כלכלית, ובכל זאת אנשים רבים ששים לעשותם. מבחינתי הערך הסנטימנטאלי שלהם חזק מאוד ולכן אני יודעת שלא אתחרט עליהם. כל קעקוע נבחר בקפידה.

אני יודעת שלא אמלא את עצמי בקעקועים (שרוול וכיוב'), כי אני חושבת שלכל קעקוע בעל משמעות מגיע המקום להביע את מה שנועד להביע והוא הכי יפה לבדו. אני רואה יופי ביצירות שלמות המכילות קעקועים רבים (לטעמי זה יכול להיות יפה), אבל אני לא רואה בזה יותר מיצירת אומנות; וגם יצירת מופת, אם היא לא חלק ממה שאני, אני אתרשם ממנה תקופה ולאחר זמן מה תיתכן אפשרות סבירה שיימאס לי לראותה יום יום וארצה להחליפה ביצירת אומנות חדשה. זוהי אחת הסיבות שאנשים מתמלאים קעקועים, הם רוצים משהו חדש. הבעיה היא כמובן להסיר את הישן. לפי-כך אני לא נגד קעקועים שהם יצירת אומנות, אני פשוט יודעת שאצלי ספציפית הם יצטרכו להיות הרבה יותר מזה כדי לזכות בתצוגה נצחית על גופי.

בכל אופן, זה לא אומר שלא אעשה עוד קעקועים. למען האמת כבר יש לי מספר רעיונות... אני מעדיפה לא לפרט יותר מדי כרגע. הפירוט יבוא עם כל קעקוע.

ומה יהיה בגיל 80, אם עורי יהיה מקומט והקעקועים כבר לא יהיו יפים כשהיו? אני לא יודעת מה איתכם, אני בכל מקרה לא ראיתי אישה מושכת בגיל 80 ובכלל לא מצאתי הרבה אסתטיקה באישה בגיל הזה. קעקועים לא יוסיפו או יפחיתו ליופי שכבר מזמן חלף (אם כי יכולים להסיח את הדעת ממצב ממש גרוע), אבל הם כן יכולים לספר הרבה סיפורים, ערכים, עקרונות ודברים שעשו לנו טוב בתוקפת צעירות. ברגע שיש להם יותר מערך אסתטי, גם בעת זקנה תהיינה להם המשמעות והחשיבות שהיו להם פעם. חוץ מזה שאני עוד מקווה שעד שאגיע לגיל 80, אנשים ימשיכו להיות צעירים בזכות הטכנולוגיה המופלאה...

ומה לגבי נזק בריאותי? ישנם סוגי דיו לקעקועים המזיקים עד מאוד ויש כאלו שהגוף לא מגיב אליהם והם בכלל לא מזיקים. מה עושים? מבררים אצל המקעקע באיזה סוג דיו הוא משתמש לכל צבע בו אתם מעוניינים להשתמש, עושים מחקרון באינטרנט ודואגים ללכת רק למי שמשתמש בחומרים לא רעילים.

מה אתם חושבים על קעקועים? האם זה יפה בעיניכם? האם חייב להיות לקעקוע משמעות עבורכם, או שמספיק לכם שייראה טוב? האם עשיתם קעקוע והתחרטתם עליו? האם הייתם עושים קעקוע מתוך קטלוג תוך ידיעה שיש עוד רבים עם קעקוע כשלכם? אשמח לשמוע את דעתכם  וכל מה שיש לכם לומר בעניין...

ואם אתם סקרנים לגבי הקעקועים הבאים שלי, אתם מוזמנים לתרום לי כסף ולקדם את העניין, בכל זאת כמו שהזכרתי, זה עסק די יקר ;)

Infy Snow