לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Moral Limit


My life upon the surface

Avatarכינוי:  Infernity

בת: 33

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2012

Relief


I wanna run away, to the cool and shady forest; away from sentiments, long enough for them to be forgotten;

away from people, from purposelessness, away from mediocrity, away from the heat;

away from this unnatural food, and unnatural buildings.

I want to run away from the chains of society, away from my clothes.

I want to carry my ideas only, and those carved in my skin especially. They weight nothing, and yet they are the heaviest things I could carry.

I want to start anew.

I want to run wild and free.

I want my feet to become rock hard and my muscles as stiff as I could get them to be.

I want to swim in icy cold waters and climb so high I can hardly breathe.

I want to hunt because I have to.

Why does it always feel as if I'm late?

I was so eager to live once, and I finally I've been given the chance, only to fail and stay within the walls of a comfy shell (that surely is not my own), dreaming, forgetting, recalling, crying and back to dreaming...

I want to scream so loud, I want to cry and laugh at the same time without a cause.

I want to dance to the moonlight and sing the song of the woods, up from above the trees.

I want to live forever. I want to live free. I want no limits.

I want to return with knowledge, I want to always be there, and prove myself capable as I think.

I want to have the courage to leave and look back, without regret, and then look forward and see everything clearly; because I can't live dreams so blurry and unknown to me.

I don't need a guide, nor do I need someone to make me see. If one saw something- I would see it too. I will get there on my own.

I want that, so bad.

 






 

 

I almost forgot how relieving it is to write. A mental orgasm, or rather a throw-up. 

נכתב על ידי Infernity , 30/7/2012 12:46   בקטגוריות mind, פסימי, אופטימי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Boy Anachronism ב-2/9/2012 11:37



53,408
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לInfernity אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Infernity ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)