חודש חדש ואני מרגישה שאני ברוטינה של לעבוד, לאכול, להתקלח (כן אחרי יום עבודה ברפת, מקלחת זה פרוייקט), לנוח, לאכול, לישון, לעבוד............ (מעגל החוזר חלילה) -_- .
עתה אני יב'ניקית באופן רשמי, איזה מוזר זה. מותר לנו להכנס לפאב עכשיו, היה נחמד אתמול.
חשבתי אולי לכתוב פה קטע שכתבתי ביומן מסע הכתתי בפולין.
60 פרחים
תמיד האמנתי שהאדם הוא עולם ומלואו. כל העולם דרך עיניו, מחשבותיו, דעותיו. כל אחד הוא עולם, וכל אחד שמת, לוקח עמו את עולמו, ודבר יפייפה איננו עוד.
כאשר נתבקשנו לקחת פרח ולהניח אותו על אחת האבנים, המסמלות קהילות שלמות, נזכרתי באמא. לפני שנסעתי, היא חיבקה אותי ואמרה לי להניח פרח בשבילה. אבל היו רק 60 פרחים. אחד לכל אחד. רק 60 פרחים ל - 17 אלף קהילות, כשבכל קהילה מאות משפחות, ובכל משפחה עשרות נפשות; מילוני עולמות, ורק 60 פרחים.
מיליוני עולמות מחולקים בשלוחות שמתחלקות גם הן, כמו יקום אחד עצום המחולק לגלקסיות ולמערכות שמש ולשמשות בודדות.
הכל נמוג ורק 60 פרחים וצער היו שם כדי לכאוב. והכל ירוק, והטבע ממשיך ורוח המים וריח של אירופה... שפעם היה לריח של ריקבון, ומוות. הכל כל-כך מרוחק וקשה להאמין. אז מה בעצם שונה ממוזיאון שמסביר, מה פעם היה, באיזה מקום מרוחק, משהו זוועתי שלא ניתן לתפוס, אם גם עתה, כאשר אני ממש פה עומדת, אני לא באמת תופסת?
פולין
אושוויץ-בירקנאו
***
תמונה שפספסתי
***
השמן שלי נח אחרי יום קשה במזגן ודקה בחוץ
ולידו הפרה שכבר הרג 10000 פעם
בוהה בטרילוגיית האלף האפל בהתעניינות רבה 
ושאף אחד לא יקח 
הטבעת שלי 
נ.ב. עודי צדק, מיידאנק היה הכי מרשים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity