הספקתי להיות בבלינסון לילה שלם עד 5 בבוקר כי היה לי חשש לאפנדציטיס [כשהאבר המיותר הזה, הצינור 3 מ"מ שמחובר למעיים נסתם ומהווה איום על ידי האופצייה שתפוצץ....], בדיקות השתן הראו שחסר לי מלא סוכר בדם ואמרו לי לאכול משהו מתוק, עכשיו אני רואה בתוצאות הבדיקות דם שלקחו לי אחרי שהיה לי אובר בגלוקוז, פסיכים -_- . שירותים בביתי חולים חוץ מבמחלקת נשים, זה חולני בצורה מגעילה.
עד שהגענו לבלינסון (טיסות ובלאגנים) כמובן, הכאב כבר עבר... לפחות אין לי אברים מיותרים המאיימים להתפוצץ בגוף. מה זה כן, לא יודעים. בגלל שגם הייתי מיובשת, היו צריכים לתקוע לי אינפוזיה.
אחות פוזלת עם משקפיים בעובי 2 סנטימטר צריכה לקחת לי דם ולעשות לי אינפוזיה. לא משנה שיש לי פוביה מטורפת ממחטים, רק הידיעה שהיא מכולם עושה את זה הכניסה אותי לפאניקה גדולה אף יותר.
היא מכניסה אותי לאיזה חדר מטונף, עם דם על הקיר, פורסת סדין ברשלנות על מיטה מטונפת, מניחה ארגז כלים שלם עם מחטים, מזרקים ושטויות של בית חולים על חצי מהמיטה, ואומרת לי לשכב ולהרגע. אני שוכבת במצב של חצי שכיבה, חצי תנוחה עוברית על הסדין הנקי, נזהרת שלא לגעת בסדין שצועק "אל-תגעו-בי" או בקיר המגעיל, וכמובן לא יכולה לישר את הרגליים בגלל כל הכלים שלה. איך אני אמורה להרגע, זה לא ברור. כדור בראש עשוי לעזור.
אחרי שעה של עינויי, אני שואלת אם היא סיימה. היא עונה שלא. שזה לא הצליח. משמע. כ-ל ז-ה שוב. היא מנסה בגב היד, וממלמלת ששוב פעם היא לא מצליחה. אמא מאבדת את מעט הצבע שהיה לה בפנים בשבילי, ואחות אחרת תאנקגוד מחליפה אותה ומצליחה. ואז אני מסתובבת עם אינפוזיה בבית החולים, נלחצת מכל בועה שמופיעה בצינור, שלא יעשה לי *פאק* בלב וחרם על עדי, מתחילה לחשוב אם הבועות יכולות לעשות אקיומולציה ולהתחבר ביחד ל-2 סמ"ק (ולהרוג אותי).
בדיקות הדם שליליות גם כן, רנטגן גם, אולטראסאנוד גם, דחפו לי עשרות כוסות מים כדי שאתפוצץ והחזיקו אותי מללכת לשירותים, ולבסוף עשו גם בדיקת הריון לגלות שאני מריה, לא סתם, כמובן גם יצא שלילי >< .
אח עזבו, אני שונאת בתי חולים, ובעיקר מחטים.
הייתי כמה ימים בקייטנה של יא'-יב', היה נחמד. עכשיו אני פה. בחדר הדקוראטיבי שלי. שאסיים לסדר אותו אקח כמה תמונות.
אגב, בקייטנה, בקיבוץ אחד שישנו, לקחו תרומות דם בחדר הצמוד למקלחות... ושאלו אותי אם אני מוכנה לתרום. כן בטח. כאילו לא ראיתי מספיק מחטים השבוע O_O
ספורט ימי בכינרת זה שולט. לא מרגישים כמו בשר כשר מוכשר שאיבד את כל נוזליו בספיגת טונות של מלח... וגם אין יצורי מים מטרידים למיניהם שיכניסו אותך לפאניקה, כי לא תמצאו שם יותר מדגיגים ושבלולים..וצדפות.. המים חמימים ולא חוטפים *שזץ* כל פעם שנופלים למים. לא צריך להשאר עם הבעת רנה שאכלה חטיף לימון בעקבות המלח שעף לעיניים. אתה לא נראה כאילו הפרצוץ שלך ציחצח שיניים בגלל המלח.. היה נחמד. היו גלים טובים, מערבולות, סחף, בלאגנים.
אוף. החדר. ביי ]:
נ.ב. אמא לקחה אותי לזמן איכות טיול ברחבת בית החולים ב-3 בלילה בחיפוש אחר מחלקת הנשים, אמא בקושי סוחבת בעלייות בכביש הסלול בקושי אותי השמנע עם התיק השמן שלי, בחזרה כבר ביקשנו סאנטר.
הורדתי את התמונה -_-
עדי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity