אני כל-כך נהנית לפתוח את החשבון ישראבלוג שלי ופשוט להתחיל לכתוב. אני כל-כך אוהבת לסיים פוסט ולהיות גאה בעצמי.
אני רוצה לצאת לטיול לבד. לכמה ימים. לשים מראש בכמה ספוטים מים, שלא אצטך לסחוב ליטרים, לקחת איתי קצת אוכל שיחזיק מעמד למשך כל הזמן הזה (קרקרים למיניהם, פירות יבשים...) ופשוט לצאת. הייתי עושה את זה לאורך כל הארץ אבל אני חושבת שאני יאלץ אם כבר להסתפק במרתון דרומה, לאיזה יומיים.
אני רוצה חופש. בלי בית-ספר, בלי עבודות, בלי שיעורי בית, בלי מטלות. פשוט לטייל, לשיר, לעשות דברים שאני אוהבת, לכתוב, לצלם, לצייר, להיות עם חברים, פשוט זמן של חופש, חופש מוחלט. שהגבולות יהיו גבולות המוסר העקרוני שלי.
בא לי לשהות עם בר סתם בלי שהוא יצטרך לדחוק בי להמשיך עם שיעורי הבית, שלא יהיו כאלה, סתם לדבר, לטייל, להנות.
אני מתגעגעת לקריס, מזמן לא ראיתי אותה.
ולעודי שבכלל פול זמן לא התראינו, היה נחמד לשמוע אותך ביום שישי.
לא בא לי למות אף פעם. בא לי להשיג מלא כסף בקלות, רק כדי שאוכל לעשות דברים מבלי לחשוב על העניין הפיננסי שבזה, בלי לקרוע את התחת כל החיים בלעבוד על מנת לממן את הבית שלי.
בא לי לבחור את האתגרים שלי. אולי חלק יגידו שזה בעצם לרמות. אבל בחייכם, כולנו רוצים אוטופיה ברמה זו או אחרת.
אני יושבת וחושבת, ושוקעת בחלומות. בא לי שיהיה זמן לישון מבלי לבזבז זמן שיכולתי לעשות בו דברים אחרים.
אני רוצה כל-כך הרבה. בתמורה אהייה בן-אדם טוב. על-פי ערכיי. אני עושה מה שנכון. ואם אני טועה, אני משתדלת ללמוד. אוף. החופש, אני רוצה לדבר מחשבות, שהכל יהיה מובן, אבל זה קשה, זה לא יוצא. תמיד נדמה ששפה לא מספיקה, למרות שבנו מילים במיוחד לתאר הרגשות מסויימות, אנחנו פשוט לא סומכים על כך שאחרים מבינים. כמה יהיר ותמים מצידנו.
יש לי פרפרים ואני לא יודעת למה. אני צריכה ריגוש. חופש.
איזה כיף שיש לי בלוג, פינה באינטרנט ששייכת לי, עם עיצוב שלי ומילים שלי שאני יכולה לכתוב בו מה שאני מרשה לעצמי.
בא לי.
ואני לא יודעת מה.
בא לי.
xXtakexmexawayXx
~infy
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity
