אני כותבת. זה לא פועל, זה תואר. Poet, that is.
אני אדם כותב. אדם כותב מוצא בזה דרך להתנחם, להתפרק. לשפוך סטרסיה ומרמור, בצורה יפה. גם אם הכתוב עצמו מספר על כאב וחלחלה, זה חודר לליבם של אנשים רכים מספיק, ענוגים מספיק, מעמיקים דיו - אותם אנשים שהכותב מעוניין בצומת ליבם.
לפני לא הרבה זמן, אמר לי אדם, שהוא מעריץ אנשים שחיים דרך אומנות, כמוני. זה נגע לי.
אני לא חייה דרך אומנות, אם כי דרך יופי. אני יכולה למצוא יופי בכמעט הכל. גם במכוער ביותר, יש שביב של יופי. אם לא בצורה אחת, אז בצורה אחרת. אילולא מאזן זה, היינו חיים הרי בכאוס מוחלט. זה ברור, כאשר משהו גובר על ההופכי לגמרי, הפרש הפוטנציאלים יוצר מצב של איזון על ידי שינוי אנרגייה מינימאלי, משמע- כאוס.
כותב שונא ששופטים את כתביו או אותו דרך כתביו. זאת כנראה הסיבה שאני לא כותבת בחופשיות. כותב משקר בכתיבה. כותב כותב את העולם דרך עייניו, כפי שצייר, אומן אמיתי, מצייר את העולם דרך עיניו. ובכל מה שיעשה, יהיה חלק ממנו. גדול יותר או קטן יותר, תלוי עד כמה הוא מתאמץ.
אנחנו לא משקרים כאשר אנו כותבים. אנחנו בסך הכל מהפכנים פאסיביים ומחתרתיים למחצה.
אנחנו אומרים את מה שהחברה מעיזה רק ללחוש, רק בצורה יפה ומעודנת, שתתקבלנה על ידי אלו שיסכימו להתעמק. מה שעצוב בזה, זה שאלו המתעמקים, כבר יודעים את האמת. מי שלא יודע, נו, זה פשוט ויכוח חסר תכלית וחסר קץ, זה לדבר למוח אטום. זה מחזיר אותי לפוסט המוסר נגד כנות.
אני מאמינה שאני בן-אדם טוב. מכיוון שאני יודעת מי אני ומכירה את עצמי, ושלמה עם ערכי המוסר שלי. לכן, אני פועלת עלפיהם. זאת אומרת, שאני עושה מה שאני רואה כטוב בעייני. כך שאנשים אחרים עשויים לראות זאת כדבר שלילי או פחות מוסרי, אבל אני עושה מה שנכון על פי שיקול דעת צלול לדעתי. זה עניין הפרט, שוב. כמו תמיד.
אני מעבירה ביקורת. זה מה שעושה כותב. רוב הכותבים, ואני לצערי גם, מתחילים לכתוב, בעיקר שירים ופרגמנטים על כמה הם אומללים וכמה אף אחד לא מבין אותם וכמה הם שונים וכמה האנשים בעולם רעים, וכמה הם בודדים ורע להם וכו' וכו' וכו'.
אפילו בסדנת הכתיבה התחלתי עם זה.
רבותיי, זה מתועב.
והבנתי את זה כשהבנתי כמה מכתביי הישנים מזכירים את השירים של רחל. ואני, עם כל הכבוד, מתעבת את השירים שלה. הם פשוט אנוכיים בצורה מגעילה, והיא יודעת את זה. ההבדל בינינו, זה כשעליתי על זה נגעלתי. היא פשוט המשיכה.
אם רק יכולתי להיות אטומה לביקורת, הייתי זורקת לכם פה את כל האמת בפרצוץ, ומבקרת ומשבחת ע"פ האמת שלי, מבלי להתייחס למוסר. אבל כל עוד אני לא כזאת, זה פשוט לא יקרה. ותאלצו לחכות לפוסט עם משמעות בין מספר פוסטים של "בזבוז זמן".
היום היה לי יום נפלא. אתמול סיימתי שיעורים בפיסיקה, באופן מפליא ביותר, הצלחתי להתגבר על כל התרגילים שלרוב אני ממש מתקשה. הייתי כל-כך גאה בעצמי. זה בעיקר בגלל שהיה לי זמן. ממש לעבור בספר למצוא את הנוסחאות... גם מתמטיקה הצלחתי. לא הופתעתי כל-כך, אני אוהבת לוגריתמים (כל עוד זה לא יגיע לאינטגרלים-אוי-ואבוי....).
היום היה לנו מבחן בתנ"ך גם. באתי רגועה, יודעת שאני יודעת את החומר מספיק טוב. הופתעתי לקבל שאלות תקועות. בעיקר שזה דף אחד עם שאלות מ-2 צדיו, שתחילה לא ראיתי. חלק א- 5 שאלות. 2 מתוכן נמצא כבר בצד השני של הדף. אני מתחילה לקרוא את ההוראות, וראוה שכתוב "ענה על 3 מתוך השאלות" - אני רואה 1, 2, 3..... מה הוא צוחק עלי? זה פשוט רשע.... אני הופכת למצוא עוד 2 שאלות, ורווח לי. חלק ב'- עוד שאלה אחת.
כולם עוד בשאלה הראשונה כשהוא אומר שיש לנו עוד 10 דקות להגיש....
זה כל-כך אידיוטי. במשך המבחן נתקפתי התקף צחוק.
היה קטע על איחוד של מקורות ליצירת סיפור אחד, וכתבתי איחוד, איחוי, מיזוג, חיבור- משהו כמו מה שהמחנכת שלי עושה כשהיא מכתיבה, עם איזה 1000 סינונימים שונים... מה גם שזוהי המילה שהופיע לנו במשחק להבעה בו נתבקשנו למצוא כמה שיותר מילים נרדפות. אז נזכרתי הן במחנכת (שאגב, היא זו שלימדה תנ"ך שנתיים אחרונות), ובשיעור הבעה ההוא, ופשוט נכנסתי להתקף צחוק. כמובן שזה לא היה קורה אילול המצב המדסטרס הזה.
שיעור ביולוגיה היה די מעניין לטעמי. עוד 3 חברה' מהשכבה עשו לי טוב היום, ביניהם נמנים רון איליה ונדב. היה פשוט כיף. סרגיי היה סופר נחמד אלי היום. חוץ מזה שכמה הפריעו והוא השתמש בזה כתרוץ לתת לנו עבודה בחשמל ביום ראשון -_- ..
המבחן בהבעה של מחר- התבטל.
קריס- יום שישי אני אולי ישנה אצלך. היכוני! אולי הפוך ^^.
סיימנו ללמוד היום ב-5, כבר חשוך. היום היה קריר, זה טוב. קריר וחשוך, כמו שאני אוהבת.
אני במוד של ללמוד עכשיו, לכן זה מה שאעשה ברגע שאסיים את הפוסט. ובקיצור- אם כל יום היה כמו שהיה היום- אפילו אם זה דורש ללמוד עד 5!!! אני אשמח.
היה לי יום נהדר. אפילו שאני לא בטוחה לגבי הציון בתנ"ך \:
ואגב, ללא שם יקר.... למה לא באת למופע תמיכה בגרבילים.....?
ולסיום, חשבתי לשים טקסטים שמצאתי באחד הבלוגים שהיו לי. ערכתי טיפלה' את הגראמר. זה בכל זאת נכתב בגיל 14....
i
Long Time No Seen
I drank too many sunsets, my strength has gone weak, my life became a thrill and my desires obey my needs. My eyes began to close, my weakness has grown again and my skin has turned whiter, as a sparkling lily upon the sand...
ii
Hollow tears fill the wistful waves, thy dreams sit silent on the iced top mountains, where everything seems so clear and graceful. Thou know it is cold, thou wonder how thou can just not feel it. Silvered waters fill thee. Turns thy mind, again, fills it with beauty and more wonder. How many lilies art left? I wonder. How many? Weeping these hollow tears. As for all that has forsaken my mind- we know. O, we know. Thou have let the sun rise upon thine eyes. Thou keep forgetting thou art blind...
iii
Follow the shuddering lights while the blindness is taking all over. You can feel the sparkling fire upon your soft half dead skin. Too blind to know the truth. Is it now, enough in order to believe? When it closes upon you, could it weep away your tears? Since when saddening is hollow, and why is it all familiar? More thoughts, and more...- thoughts are pointless. Enjoying it all, pleasing you. Without realizing it was all a waste of time. Have you ever felt like thinking of knowing what time it is for? For me it is a mere name, my second name. -Creation. And I am still blind, blind enough to make you fall for it. And still believe you see the sun. You Damned one.
iv
Moaning as it aches, now you know it was real. How could you fall for the blindness of jubilation? Your story, does not end here. Will it ever? Erasing dimensions, rephrasing the doom. It all looks like a moonlighting devastation... So fast; and then it ends. Reticence fails in it. Snow covers you, half alive for a change. No cage to keep you in as I tell you why. Never I asked for fool ones' mark . Lilies are now found, in a place where you cannot breath at. It enlightens you. Away from all sorrow, rightfulness or beauty. If they say it, it must be true. I said so. Sweet nectar to spill and waste. Whispering the hollow, until it only makes you cry... Once again, for me.
אל תשאלו מה חשבתי, מה עבר עלי, בעקבות מה זה נכתב, מה המטרה למה זה נכתב, אני באמת לא זוכרת, לא יודעת ואני לא בטוחה שהייתה כזו. זה רק מראה כמה אני חייה בעולם של פנטסיה חח.
למעשה די הפותעתי לראות כבר אז השתמשתי באוצר מילים נאה.
אמנם שדי חוזר על עצמו. אבל נו, קלישאות חוזרות על עצמן, ואני בחורה קלישאתית.
ועוד תמונה של צפרדע גמדה והיד שלי. נכון שזה ככ חמוד??? ^__^
ורואים טוב את הצמיד עור שקניתי בפולין. ואת הקמטים של הידיים הזקנות והמייובשות שלי.
דידידי עדידידי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity
