כבר נר חמישי שלחנוכה, ומבחינתי חנוכה עוד לא נחל, וספק אם בכלל יתחיל.
ערב חנוכה לא ביליתי במשחק חנוכה הקבוע ולא בערב חנוכה באווירה משפחתית חגיגית צבעונית וזוהרת.
הייתי עם בר, נאבקת להתמודד עם שיעורי הבית, ביחד.
יום אחרי, כבר יום ראשון של חנוכה, עוד לומדים. היום הארוך אמנם מתבטל, ואני רצתי בריצת הלפיד השנתית. אני ואיליה היחידים מהשכבה שיצאו לרוץ. רצנו כ-6 קילומטרים, הגעתי לאיליה שהשעמם והתחיל ללכת, ואז כבר הלכנו ביחד דיברנו...רצנו להשלים פערים ובסוף לא חיכו לנו סופגניות, כי לא היה לבית הספר מספיק כסף, אז חילקו מטבע שוקולד או שניים לכל אחד. דווקא אחרי 11-12 ק"מ ממש רציתי איזו סופגנייה. למרות שלא הייתי רעבה. אחרי ריצה אני אף פעם לא רעבה.
בבית-הספר כבר שנים שאין לנו פעילויות יצירה לחנוכה. מפחיד אותי תמיד לחשוב על זה שאנחנו גדולים מדי בשביל זה ועסוקים מדי בשביל זה. תמיד אהבתי את השיעורים הלא קונבנציונאלים. לכתוב ברכות לחברים, דיונים פילוסופיים, דברי יצירה כאלה של ילדים. שמדי שנה נעלמים לנו, והנה רק בגרויות נותרו לנו.
יום ראשון של חנוכה, לקחתי את אחותי לבאולינג, כבר הבטחתי לה מאז יום ההולדת שלה. שיחקנו אני היא ובר. שיחקנו עם הבמפרים, כי היא בתכלס ככ זעירה שהכדור מגיעה במהיות של חצי קמ"ש לקצה המסלול, אי אפשר לצפות יותר מדי מיצור בעל מסה של פחות מ-20 קג"ח.
מה שכן פחדנו שתשבור את המסלול כל פעם כשהיא זורקת את הכדור. אבל היה ממש כיף. לי לה ולו. חשבנו לעשות זאת שוב.
אני ובר תכננו לצאת למרתון הליכה ביומיים. אבל זה פשוט לא יצא מחוסר זמן.
יום שני של חנוכה טסתי לצפון, לבקר את סבא.
חנוכה השנה לא היה מפגש משפחתי כמו כל שנה. פעם זה היה בבית של סבא רבה. היה מפגש אחד לאחר שנפתר, בתקווה להמשיך את המסורת, המפגש המשפחתי. הדברים לא הלכו כמתוכנן השנה. כל העניין התפרק. היינו פעם הרי נפגשים בבית שלו. אולי זה רק נדחה לקיץ, כך שיותר קל יהיה לארגן את זה. בכל אופן, זה לא מרגיש לי כמו חנוכה.
גם במסיבת שישי של חנוכה לא הייתי, כי הייתי בצפון. והמשחקים של שבת אחרי... שאותם הייתי אמורה לעזור לארגן. ידעתי שבטח לא אהיה שם. פספסתי את תחרות אכילת הסופגניות. לא, אני לא מתכננת להשתתף בה, אבל נחמד לצפות. 450 קלוריות לסופגניה אחת זה פשוט מיותר. תסלחו לי אבל יש דברים טובים הרבה יותר עם פחות שומן וריבה זוהרת בקרינה רדיואקטיבית עם עוד סוכר למעלה לטעם...
מחר אני יוצאת לסמינר ניצנה. אני אהיה רק ביומיים הראשונים.
יש לי צו ראשון ביום שלישי. אני לא אוהבת את איך שזה נשמע "צו ראשון". אני עוד לא בת 18, מה אתם מצווים עלי.
הכל נראה כל-כך רחוק ממני. הצבא, רשיון נהיגה.... אבל אני אוטוטו בת 17, עוד חצי שנה מסיימת בצפר... נכון, שנה אחרונה והשנה הזאת עוברים לאט כמו קואלה, אבל בתכלס, הזמן רץ, מה צבא, אני להגן על המדינה? כולה נערה קטנה ואצם נותנים לנו ת'מדינה בידיים?
לנהוג ברכב לא נראה לי כזה ביג דיל. אבל הלמידה לתאורייה עושה לי רע רק מהמחשבה על זה, מה עוד מבחן?! עוד ללמוד?! אין לי מספיק?! אבל אני רוצה את זה.... אני לא יודעת מתי אתחיל ללמוד, אוטוטו אני יכולה לגשת לטסט!
קריס מתגייסת גם כן. יום רביעי? אני רוצה לראות אותה לפני. אני בטח אראה אותה הרבה פחות מאז שתתגייס. מה שכן אני לפחות יודעת דכמו עם עודי, גם אם לא נדבר הרבה זמן, היא תמיד תשאר החברה הטובה, ותמיד תהייה תחושת ההתרגשות כשנפגש שוב.
קריב, המון הצלחה לך, אני פה אם את צריכה משהו...3>
היום כבר נר חמישי של חנוכה. ומבחינתי הוא עוד לא התחיל.
כל מורה מעמיס שיעורי בית ל"חופש" במחשבה שאנחנו יושבים ומתבטלים בו.
אין לי כוח לבצפר. אני רוצה שביתה. ממש רוצה.
שאלון שבועי:
מ-1 עד 10, עד כמה מצויים בי-
חביבות:
10
אני כ"כ חביבה שגם אם אני שונאת אותכם כל-כך ותאמרו לי שלום אני אחייך ואומר שלום וכמו פראיירית אתן לכם אם אתם מבקשים משהו. קשה לי לומר "לא". ואני כ"כ ידידותית שלא מגיע לכם.
חוכמה:
10
הידע הכללי שלי רחב ואני מתיימרת לנסיון רב לעומת אנשים בגילי ככה שבאופן יחסי זה 10. אני לומדת עוד המון אבל.
חשבתי לכתוב 2 עם הנימוק:
זה פי עשר מהאדם הממוצע. אבל אני כל-כך צעירה, יש לי עוד כל-כך הרבה ללמוד, בהתחשב בעובדה שאני מכוונת לחיות הרבה יותר ממה שאתם רגילים. יש עוד כל-כך הרבה ידע ונסיון שאני מתכוונת לרכוש, שבהשוואתו לו, מה שיש לי הוא כה מועט....
סף כאב:
7.5
9.5 פיזית. אני מצליחה לעמוד יפה בכאב פיזי.
5.5 נפשית... אני ממש שבירה. אני מנסה להפסיק עם זה, אבל לא קל לי, בכלל. גם אם אני לא מראה, אני נפגעת.
סבלנות:
9.5
תכלס אני מאוד סולבנית, כלפי דעות אחרות ודברים אחרים, אנשים ואירועים. אני סובלנית בספרים, בלחכות...
בכל זאת יש לי לפעמים מצבי חוסר סבלנות, אם עבר עלי יום ארוך ומישהו חופר לי, או שאני ממהרת ומשהו לא זורם, או שחוסר ידע של משהו מהווה נתק למערכת או משהו שאני זקוקה למידע בכדי להמשיך..
עמידה בזמנים:
9
עמידה בזמנים זה דבר חשוב, אני עומדת בשמנים לרוב, אלא אם כן יש לי הצדקה. אני משתדלת להגע למקומות לפני הזמן הנחוץ. לפעמים עושה דברים אבל ברגע האחרון ואז אם יש תקלה אני מאחרת.
טאקט:
9
לרוב מדברת לעניין, אבל קורים לי לא מעט מצבים שאני אומרת משהו דבילי, אבל לרוב אני יוצאת מזה, זה הרי ידוע שאני קצת פסיכית, אני לפעמים לא מקשיבה לשיחה ואז שומעת משפט ואומרת משהו שמסתבר שהוא לא קשור, או שאני סתם במצב כפית, אז זה מתקבל לטעמי.
הערכה עצמית:
10
אין אפילו מה לפרט
אומץ:
9.5
ללא ספק רחוק מכל בחורה טיפוסית ואף מרוב הגברים.
מה שכן, יש לי פוביה ממחטים, זה פחד דבילי שאני מרשה לעצמי להוריד עליו.
בנוסף פחד מהתמודדות עם הרבה דברים....
חוץ מזה, אני נוטה להאמין שאני ממש לא טיפוס פחדן.
אמינות:
9.5
אמינה.
אין מאה אחוז פה, יש מצבים נדירים שבהם עדיף לספר משהו שהובטח לא לספר על מנת למנוע סיבוכים אחר כך + כי יש מצבים שפשוט חייבים!
נדיבות:
7.5
לא אקפוץ להציע משהו אם לא ארצה, אבל לא אסרב אם יבקשו.
אציע אם יצא לי מזה משהו, כולל אם זה רק הרגשה טובה. אני נדיבה כלפי מי שחשוב לי מספיק או מי ששווה לי להיות נדיבה כלפיו. או מי שאני פשוט מרגישה רע לא להיות נדיבה לכפיו.
אני נחמלת רחמים כלפי אנשים שמבקים כסף לאוכל, אבל חוץ מהרגשה רעה ורחמים אני לא עושה הרבה. יותר מדי הומלסים שקונים עם זה סמים ואנשים שקרנים ונוכלים יש בכדי שאדע שזה באמת כסף למזון. מה גם שאני לא עובדת, אין לי הכנסה.
***
היו לי הרבה דברים שרציתי לכתוב, אבל אני לא סוחבת מחשב עלי ואני לא כל-כך זוכרת מה.
אז מקווה שעליכם עובר חנוכה שמח וחנוכתי, וזיכרו שסופגניות בהולנדית, שמן (השם שלהן, אבל נו, שמן משומן גם הולך חח) הוא כדור שומני.
וזה פשוט כל-כך הצחיק אותי חחחחח ^^
-Infernity
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity