תמיד ילדים מהווים בסיפורים מוטיב של תמימות וטוב-לב. עתה חזרתי מבית-הספר וכהרגלי, עקבתי אחר המתרחש סביבי.
אני יוצאת מבניין ההנהלה של בית-הספר אל מתחם אחד מתוך רבים של בית-הספר היסודי היות שהדרך הקצרה ביותר לכיוון היציאה מבית הספר היא משם. החצר שם כמו הרבה מחצרות היסודי, מכילה השקעה ויצירתיות רבה של תלמידי בית-הספרהיסודי- בכל מיני עיתורים צבעוניים מעיסת נייר, פסלים ציורי מדרכה ומתקנים.
על אחד הפחים עותר בצורה יפה לגילאים אלו ציורים צבעוניים תלת-מימדיים מעיסת נייר. כל הילדים כבר נהרו אל הכאוטובוסים (היציאה שלי היא מהכיוון השני), כששני ילדים עוד בדרך, לדעתי בערך בכתה ב' עד ד', ברוע לב מחריבים את הציורים שטרחו לעשות ילדים בעלי סנטימנט לדבר ופשוט קילפו בזדוניות את הניירות מן הפח. תקעתי בהם מבט של זעם והם מיהרו לרוץ לאוטובוסים, צוחקים, מלגלגים ומרוצים מן המעשים שלהם, כשאני ממשיכה ללכת הם צועקים לי "ביי-ביי!" ומזווית העין אני רואה שהם מנופפים לי -ולא מטוב-לב, אלא יותר כמו ירעת ניצחון ואז אחד צועק לי "שמנה!" והם צוחקים. אני מרימה גבה בעודי ממשיכה ללכת כשאותו אחד אומר "הוא קרא לך שמנה", והאחר מיד מסתייג וצועק "זה הוא אמר!".
כל זה גרם לי לחשוב כמה רעים יכולים להיות ילדים, הם יכולים פשוט להיות אכזריים. אם אני הייתי זאת שעשתה את העיצוב לפח, בכתה ג', הייתי כל-כך בוכה על ההרס הזה של היצירה שבסך הכל עשיתי אפילו לא למישהו שחשוב לי, כלומר השקעתי במשהו בשביל בית-הספר וילדים רעים פשוט הרסו זאת מתוך זדון וללא מחשבה תחילה. לילדים כאלה הייתי רוצה לקרוע עבודה שעמלו לעשותה מול עיניהם שיחושו את הכאב על הסנטימנט וההשקעה. זה יגרום להם ללמוד.
אבל, זה לא הכל. אני ממשיכה הבייתה, יורדת במדרגות מבית-הספר כשקבוצה של ילדים מדברים ביניהם ואומרים שלא משנה מה, אסור לתת לע' להיות שוער במשחק הכדורגל. הם לדעתי בכתה ה' או ו'. כולם הסכימו ו"כן! אסור לתת לו להיות בשער! הוא רק יהרוס לנו!" אני זוכרת שהוא תמיד היה בתפקיד השוער במשחקי כדורגל שלהם, זה התפקיד שלו במשחק, זה מה שהוא אוהב ומה שהוא טוב בו. אז נכון, אין לי את כל הנתונים על הסיטואציה הזאת, אבל הצורה שבה אמרו את זה, ממש לא נראה לי. כאילו מעשה שנועד לפגוע בילד ואינו מועיל באמת לאף צד.
בהמשך, ירידה לכיוון חניית האופניים, ילדה אחת, בכתה ג' אומרת בלעג לאחרת "את בכית פעם אחת כשטעית בשאלה!". הילדה המסכנה ענתה שהיא הייתה אז קטנה יותר, וכתגובה הותקפה "לא נכון! זה היה השנה!!"... "אבל עדיין הייתי קטנה יותר" היא אמרה בחוסר אונים...
המחשבות שלי אז נדדו, לכמה זה לא מדוייק לומר שילדים הם טובי-לב, רכים ותמימים.
אני לא יודעת אם זה תמיד היה או רק בשנים האחרונות, אבל הילדים, יש להם פשוט יצר רע.
אני חושבת שתמיד היו כאלה. רק שמאחד כזה בכל קבוצת ילדים.... יש אולי צדיק אחד בסדום, בקרב כל קבוצה כזת. השינוי הזה חל בעיקר בשנים האחרונות.
החינוך מתרופף וכך גם ההתנהגות. עתיד המדינה לא יהיה לעולם פחות מושחת. הדור הבא יהיה זה שיעמוד בראש. הכל יהיה רק גרוע יותר.
בהמשך הדך הבייתה, על האופניים, נסעתי מהר כמו תמיד, והאטתי מעט ליד שתי ילדות שהלכו על המדרכה, בעיקר כדי לקלוט את נושא השיחה (זו לא חטטנות, יותר כמו רכישת ידע והכרת הסביבה, בלי לשפוט..- פה גם באה תזכורת שבלוג הוא למעשה סוג של יומן ורק לרקורד, לא הזכרתי שמות פה בקטעים הללו וזה לא ישפיע על אף אחד). בכל אופן, הספקתי לשמוע רק מפי האחת" זה לא בסדר...". אולי הייתה זו הצדיקה האחת בשכבתה.
ילדים הם עם אכזר, ילדים הם עם רע. צריך לחנך אותם.
My children will be good, even if they don't have souls ^^
~Infy
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity