מכירים את הבלוגריות הדקיקות, בסוף שנות ה-20 שלהן שכותבות מהדירה התלאביבית שלהן עם כוס קפה וסיגריה של בוקר, מדברות על הסקס המזדמן מהלילה הקודם או המחזור שדופק להן ת'מוח... זה באמת מעניין אותכם? ;_;
לעולם לא נגעתי בסיגריות ומקפה אני הצלחתי להגמל, מנסה לשתות במקום זה איזה תה ירוק.
אני בכלל לא חייה בת"א, אני נערת כפר שכזאת.
היום הייתי בת"א.
חיכיתי לידידי היקר בין ארומה לסושייה כשבשלב מסויים הרבע שעה מינוס הפכה לחצי שעה לערך ואני התיישבתי על-יד שולחן בחוץ אחרי שראיתי שיש אחד שהתיישב שם עם המחשב הנייד שלו בלי קשר לכלום.
אני תמיד מרגישה לא נעים להתיישב בכסאות האלה, זה להשתמש במקומות של המסעדה אבל בלי לקנות כלום.
לא משנה שהיה עוד מלא מקום וזה אולי עוד איכשהו יכול לגרום לאנשים לראות יותר אנשים ולהניח שזה כנראה טוב ולבוא... בעצם כולם מכירים את ארומה, והרבה יודעים את הסיפור עם האקספרו-בר ועכברי המטבח שלהם.
הרבה פעמים יש כמה מסעדות או בתי קפה צמודים והרבה שולחנות בחוץ עם איזושהי הפרדה מינימאלית או סגנון שונה של שולחנות שאמור להפריד את הכסאות של המסעדה אחת למשניה. גם אז אני מרגישה לא בנוח להתיישב בשולחנות של מסעדה כלשהי שקניתי באחרת. נו אבל זה הם פתחו אחד ליד השני.
זה כמו להרגיש לא נעים בכלל על עצם זה שאני קונה במקום אחדו לא בזה שלידו.
בדיוק שהוצאתי מחברת והתחלתי לכתוב על הסיטואציה כמו איזו תל-אביבית מוזרה מתוך רבים, הגיע ידידי היקר. עליתי מהר, הוא עצר בתחנת אוטובוס.
מיכל הדלק כבר על הקנט, אני חייבת להגיע לשדה תעופה, האוטו טוחן דלק ואין לו כסף.
הצלחנו בקושי להגיע לתחנת דלק. מזל שאמא ציידה אותי.
יצא לי לאכול פעמיים קוראסון שקדים מעולה, הקוראסון האהוב עלי, ללא ספק. בארומה, מעולה וברולנדין, גם, בטעם מעט מרציפני כזה טעים משום מה.
מתחילים לאט להריח את סוף הלימודים. רק חבל שהבגרות הכי מלחיצה בסוף, מתמטיקה.
אני לא מעכלת את זה שאני סוף סוף אצא מהרוטינה המסריחה הזאת של הלחץ של הבצפר הלא יעיל הזה. פיף, לסיים בית-ספר, מי היה מאמין. אני לא חושבת שהייתי שורדת עוד שנה שלמה. ניצלתי שנה בחיים.
המחשב שלי מסרב להגיב באופן בריא, המדפסת שלי לא קולטת שיש לה הרבה דפים שהיא יכולה להשתמש בהם וה-RAM מספיק בקושי להרחבות של NWN.
המורה שלי לפיתוח קול הודיעה לי כמה ימים לפני שהיא רוצה שאני אשיר עוד שיר ששרתי לה אולי פעם אחד, מהפנטום אופרה. אני מקווה שיהיה בסדר. אני אצטרך הרבה חימום לפני.
רק הלילה יש ירח מלא, אני לא יודעת אם היה שלב בו הירח התמלא ל-100% אתמול בלילה.
היה לנו מסיבת שכבה כזאת בבריכה עם ברביקיו זול שאני לא אוכלת ועוגה טעימה של איליה. התמונות שצילמו שם... יצאתי בהם זוועה. עכישו התמונות תקועות אצלי למרות שהמצלמה של איליה כי אני לא מוכנה לתת את התמונות שלי ואני צריכה לראות איפה הכל עומד. איזה חצי מהשכבה לא היו.
הנסיעה לת"א (סליחה שאני לא עקבית, זה בסדר חשיבתי) באוטובוס הייתה מעצבנת. מוזיקה נוראית, נהג מזמר, קולות מעצבנים של האוטובוס, ילדים קטנים ורעשנים... הנגן שלי למרות שטענתי אותו כל הלילה החליט להתפגר, ובנוסף העברתי את השירים שלא יצא לי מהמחשב לנגן, או לפחות מה שרציתי ושכחתי להעביר את מה שהיה לי הכי חשוב.
איכשהו Eluveitie הצליחו לצאת מהגדרת האנדרגראונד, והסולן שלהם עוד חייב לי בירה.
הוא רוצה להגיע לישראל אבל יש להם בעיות עם זה, אם מעניין אותכם. הבטחתי לו שאני אדאג להרבה מעריצים, הוא אמר שהוא סומך עלי, אז אל תאכזבו כשהם יגיעו (כשזה יקרה פפפט).
ידעתם שהוא מת השנה? תמונה משעשעת ביותר.
אם כברD&D וכאלה,
אני בתור Drow או למי שמכיר כ- Dark Elf
ואני כאלפית למרות שכבר ראיתם מלא פעמים, זה בעיקר בשביל רעות
זה פשוט ממש מצחיק
and not funny, i hope
~Infy
נ.ב. אני מעוניינת לכתוב פוסט 100 עובדות עלי. אם יש לך דברים שנדמה לכם שעוד לא חשבתי עליהם, ספרו נא לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity