הייתי אמורה בסביבות 11 לקבל טלפון מהוטרינר, שאני יכולה לבוא עם החתול. זה 5-6 דקות הליכה. הלכתי לפני זה בבוקר להביא את הכלוב, חזרתי הבייתה, וראיתי, טוב 10, גם הוא הוא יקדים, הוא יקרא לי עוד חצי שעה ככה. אני חיממתי לי פיתה, שמתי שמן במחבת, וביצת עין עתידית יפה ועגולה נשפכה בצורה מושלמת למחבת הקטנה עם השמן שרתח, ביצה שנייה תהייה מקושקשת, שפכתי לקערה וקישקשתי, כשאני מקבלת טלפון מהוטרינר שהוא יכול לפגוש אותי עכשיו.
כל הבוקר, מאז שהוא נכנס הוא התחיל להתפרע ולנשוך, ובסוף רצה לצאת אך הצלחתי להשאיר אותו בפנים בעזרת פיתוי עם הסוודר האפור שלי שהוא ממש חרמן עליו. אחרי זה, כמו כל גבר, הוא הלך לישון. הוא לישון בדיוק כשהתחלתי להכין את הביצה.
ואז הטלפון ...
הכנסתי אותו לכלוב, והוא לא מבין מה קורה, בהתחלה הוא היה שקט והכל, והתחלתי ללכת. שקלתי להתקשר לוטרינר לבקש ממנו להגיע עד אלי, כי פתאום הוא נראה היה לי כבד והיה כל-כך חם בחוץ ולוטרינר היה אוטו וזה כולה לנוסע בדוח.
בסוף אמרתי, נה, מה אני אעצור עכשיו? המשכתי ללכת ויוקי התחיל לאט לנוע בפנים כאילו בנסיון להפיל את הכלוב או משהו, בסופו של דבר, הוא כנראה עלה על הפטנט, הוא הצליח לפתוח את הכלוב וחיש הוא זינק החוצה ותקע ריצת אמוק לשיחים.
התעצבנתי והתקשרתי לוטרינר לומר לו שהוא הצליח לפתוח את הכלוב ושיבוא לאיפה שאני, חושבת למה לכל הרוחות לא אמרתי לו לבוא קודם?!!
הוא מגיע, ואנחנו מנסים לגרום לו לבוא, נראה לי החתול שלי פוחד מהוטרינה שסירס אותו והכל, והוא פסע לכיוון שלי, ותפסתי אותו, והוא ניסה לברוח, וממש התחיל להתפרע לי בידיים.
הוטרינר שאל אם לחסן אותו בידיים שלי או בכלוב, אמרתי עדיף בכלוב... החייה הזאת מטורפת כרגע. אמרתי לו שיהיה מוכן לסגור את הכלוב, הכנסתי אותו וכמובן הוא לא היה מהיר מספיק.
החתול השתין מפאניקה.
בסוף הוטרינר יבוא לבית שלי ביום שני. כל הידיים שלי שריטות עכשיו. טמבל. -_- עכישו החתול "מבלה" בחוץ באיזה 50 מעלות.
אחר כך, הייתי צריכה ללכת לספרייה להחזיר 12 ספרים שהיו לי בבית. מצאתי רק 11, אחד מהם אני עוד צריכה. התקשרתי למורה לביולוגיה, לשאול אם במקרה נותר איזה ספר הגדרת צמחים במעבדה. הוא אמר שלא נראה לו כי כבר החזירו את כולם וכל מני ושאני יכולה לבדוק ואני צריכה לתאם ופה ושם. הלכתי לספרייה, החזרתי את הספרים ואמרתי שאת ספר ההגדרת צמחים החזרתי כבר מזמן, הרי הפעם האחרונה שהשתמשתי בזה אם בכלל היה לפני שנה וחצי, בילומדיי המייגעים של בוטניקה ואקולוגיה.
היא בדקה את מספר העותק שלי והלכה לחפש בין כמה עותקים אם אחד מהם זה במקרה זה.
היא עברה אחד אחד ובהתחלה הייתה לי תקווה, ואז נותרו עוד 3 וחשבתי לעצמי אז לפחות שיהיה באחרון? אוף, אין סיכוי, יופי עדי, עכשיו את צריכה לשלם 50 ש"ח על מגדיר צמחים שלעולם לא השתמשת בו ואת כל-כך שונאת! ו-וואלה! הספר האחרון היה העותק שלי- רק שהשם שהיה כתוב עליו היה שם אחר. יופי. גנב לי את המגדיר, החזיר אותו על שמו ואני נדפקתי. האהא! אבל לא!
אז זהו, החזרתי את הספרים והגיע הזמן לבקש פיקדון על המנעול של הלוקר שנותר קיים ושלם.
כמובן, הוא לא שם. (הבחור, לא המנעול).
אותו בחור שהחליט להעיף את כל הדברים מהלוקרים בלי התראה מוקדמת בטענה שאמרו לנו מזמן לפנותם.
ככה שב-14 יש לי הרבה לעשות. להחזיר את הספר האחרון לספרייה, לקחת את הפיקדון, לעשות בגרות אחרונה (בתקווה) והכי חשוב, לחגוג לקריס יומולדת.
עכשיו יש לי חדר לסדר, גם מטבח, לארגן את כל הניירת של בצפר, ואה- ללמוד מתמטיקה -_-
Addi
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity