אני יודעת שחיכיתם לפוסט, אני מבינה שכבר מזמן מאסתם מן המסה הקטנה בפוסט הקודם, שהיא בעצם רק חלק קטן מתוך תיאורייה ענקית מורכבת שלי, שבכלל כתבתי כמאמר לשיעור אנגלית כתשובה לשאלה המנחה של המורה, מה מאפיין את האדם כפרט, כלומר, מה גורם לייחודו, וכמובן, המורה כיוונה וכולם כתבו על העניין של החברה והתרבות ובמקרה הטוב על מוסכמות חברתית שהחלה בזמנים קדומים יותר.
מבאס לראות שמלא אנשים שאינם מנויים נכנסים לבלוג לבדוק אם עדכנתי ואז אני יודעת שעכשיו אני מעדכנת והפעם הבאה שיכנסו תהייה עוד שבועיים אחרי שבטח אפציץ עם עוד משהו או שתיים.
אז ככה, סיימתי בית-ספר, למרות שעדיין נותר לי בעצם לפגוש את הבוחן של עבודת הגמר שלי בביולוגיה, כי הראיון האישי הוא 20% מהציון על העבודה, סך 10% מהציון הסופי. אני יודעת שעל ה-50% של המגן קיבלתי 95, כלומר 47.5 מתוך 50 יש לי.
אוקיי, עכשיו משהו שהגיקים מביניכם יבינו את המשל והנמשל, והיתר פחות.
משחק הפרודיה על משחקי התפקידים, מנצ'קין. אתה אינך dwarf כך שהינך יכול לשאת עד חמישה קלפים בידך. יש לך יד מעולה ואתה רק מחכה להזדמנות להשתמש בקלפים כי הם כולם כאלו בהם אתה חפץ, הן לגרום למפלה גדולה של אחרים או פשוט לגרום להצלחה גדולה שלך. תורך לקחת קלף שני (face-down) כי אין לך מפלצת מהיד שאתה מעוניין להלחם בה או שאתה לא יכול מנסיבות אחרות. אתה לוקח קלף face-down ויוצא לך משהו ממש טוב שגם עליו אתה אינך מעוניין לוותר. בכדי להדגיש את מה שאני אגיע אליו בהמשך, נניח יוצא לך wizard, שכולם מסכימים שזה הקלאס החזק והיעיל ביותר, מכיוון שכל עוד יש לך קלפים ביד אתה יכול במקרה חירום להקסים איזו מפלצת בקרב ולקחת את האוצרות, ונוטים להשתמש בזה מלבד מצבי חירום, במצבים בהם יש מפלצת ממש חזקה כשלך יש הרבה דברים להוסיף לה כך שתקח עוד אוצרות. בר הגיע ללמעלה מ-20 או משהו לפי מה שזכור לי. כמובן זה היה נצחון מביש, אבל מכיוון שמראש מטרת המשחק שלנו הייתה מעט שונה, ניתן לומר ללא עוררין שאני ניצחתי. והוא יבין :)
בכל מקרה, אתה מגיע למצב שיש לך 6 קלפים ביד ואתה חייב לזרוק קלף, במקרה הטוב ל-discard ולא למישהו ברמה נמוכה ממך, מכיוון שאתה לא יכול לשים את הקלס החדש פשוט, מכיוון שקודם יש לך 6 קלפים ואתה חייב להפטר מאחד.
ככה יוצא מצב נורא מבאס ואתה זורק קלף, משנה קלאס ונותר עם 4 קלפים.
ואתה מתבאס, כי רוב הסיכויים שמיד אחרי תגלה שבחרת בחירה לא טובה ויכולת מייד להשתמש בקלף שזרקת בצורה יעילה.
מה גם, שאם היית ברמה הכי נמוכה והקלף הלך ל-discard ולא למישהו אחר, צריך לקוות שמי שמשחק אחריך הוא איננו cleric שיהיה מסוגל לשלוף את הקלף שזרקת תמורהת קלף מן היד שהוא לא צריך, למרות שזה כבר לא משנה. או שאולי כן, עוד לא החלטתי.
אוקיי, כל זה באמת קורה, אבל זה בעצם משל למקרה נורא מבאס אחר שכמעט קרה ולבסוף באורח פלא נמנע. אבל בסוף בכל זאת נדפקתי בצורה אחרת.
ידוע שהזיכרון בטלפונים לא גדול מדי, ובעיקר כשמדובר על Nokia 6100. ידוע שאני סנטימנטאלית ברמה אבסורדית. הגעתי למצב בו אני חייבת כל פעם למחוק הודעות SMS שקיבלתי בכדי שתהייה לי האפשרות לקרוא הודעה חדשה שנשלחה אלי אך איננה מופיעה כי אין מספיק זיכרון לספק גם אותה.
אז עברתי על הודעות וניסיתי למחוק כמה שיותר. מחקתי הודעות שהן די חוזרות על עצמן וכאלו אבל עדיין הרגשתי רע.
הלכתי ל אורנג', בעיקרון כדי לטפל בעניין המוזר שהנייד מתקשה למצוא את ה-sim ככה שלפעמים אין לטלפון נתונים מה גם שלא לגמרי ניתן להשתמש בו.
באותה הזדמנות חשבתי כבר לבקש שיחליפו לי את המכשיר, כי הוא מנותץ לגמרי ומתפרק.
התברר לי שזה כרוך בעלות, 59 ש"ח ע"פ מה שאמרה הבחורה. היא ביררה עם הרשת שאליה אני שייכת, יש לנו עיסקה עם אורנג', כדי לברר אם אני משלמת את זה או הם. היא אמרה שזה יורד מהחשבון שלי אבל שהם מזכים אותי, ככה שיוצא שהם משלמים.
אז זה נפתר מבחינתי. שאלתי אותה אם יש אפשרות להעביר את כל ההודעות שבארכיון בחזרה ל-inbox, מהסיבה שהארכיון נמצא על המכשיר ולא על ה-sim, ודווקא לארכיון העברתי דברים שהכי חשוב לי לשמור (אבל נחרדתי לדעת שזה תופס שם יותר מקום ולא ניתן להחזיר את זה בחזרה לדואר נכנס).
היא אמרה שרק ה-20 הודעות הראשונות נשמרות ב-sim.
אני התחלתי להכנס לפאניקה, והיא הציעה שאני אכתוב אותן.
קרוב לוודאי שאף-אחד לא בא לסניף ועשה משהו מגוחך כל-כך, אבל כתבתי את ארבע-עשר ההודעות האחרונות מהארכיון במחברת שלי.
אחר כך, היא ליתר ביטחון, אחרי מלא פעמים ששאלתי אם היא בטוחה שכל ה-20 נשמרות, הדפיסה לי את אותן הודעות שעל ה-sim וראיתי שאכן יש שם 20 הודעות.
נתתי לה את המכשיר, ואני בינתיים מחכה עם קפה גועלי מהסניף ומכשיר נוקיה משוכלל ומגניב שנתנו לי לבינתיים.
אני מתחילה לעבור על ההודעות שנשמרו, ואז נופל לי האסימון, שאלו בכלל הודעות מהאינבוקס ולא מהארכיון, מה גם שאלו הן לא ההודעות הראשונות שמופיעות שם, אלא ההודעות הראשונות as in הראשונות שנשלחו, כלומר ההודעות האחרונות ברשימה!!!
אני מיד קופצת ואומרת לה, בתקווה שעדיין לא עשו כלום.
היא אמרה שאלו כל ההודעות שיש ב-sim.
אני, לוקח לי רגע לעכל. "מה??!?!??!?!? כלומר, כללללל הארכיון בכלל לא נשמר וכללללל ההודעות האחרות באינבוקס- כולם נמצאים על המכשיר שעומדים להחליף????".
"...כן, את רוצה שאני אומר להם להפסיק?"
אני חושבת, זה מגוחך, אני לא אכתוב עכישו מאות SMSים על מחברת, זה משהו שכבר מזמן רציתי לעשות, והתעצלתי. לו רק היה אפשר לחבר תמכשירים העתיקים האלה למחשב ולהוציא משם את האינפורמציה שמכיל הן המכשיר והן כרטיס ה-sim.
"אממ... לא, אני לא אעתיק מאות הודעות. את ב-ט-ו-ח-ה שזה כל מה שישמר?"
"זה כל מה שיש על ה-sim"
אני כבר רואה שחורות, ומתחילה להרגיש ורטיגו בגופי, תחושת אובדן כבד. כל ההודעות שיכולתי לפחות לקורא שוב פעם אחרונה, כל הדברים שאני רוצה לשמור, הרגעים שאני רוצה לנצור, הכל פשוט יעלם.... כאילו פשוט ימחקו לי זכרונות יפים.
"אני אלך לבדוק" היא אומרת לי ופונה למעבדה שניתן לראות דרך החלון השקוף, מה שמאלץ אותם באמת להראות עסוקים בפנים.
כנראה תנאי העובדים טובים באורנג', הבחורה ששירתה אותי כבר שירתה אותי לפחות 3 פעמים מאז שיש לי את הנייד, והיא לא היחידה שנראתה לי מוכרת משם.
אני מתגעגעת לסלקום, שם אפשר היה להכנס לסני ף על כל שריטה, והיו מחליפים על כל בעיה, גם אם לא ביקשת, והם לא ביקשו תשלום. הייתה קליטה גם לכל אורך הערבה.
לפחות יש לי מספר מגניב, שלא אפרסם פה, שהולך טוב עם הקידומת לישראל 972.
בכל אופן, אני לוגמת מהקפה המגעיל שהכנתי שם, ממכונת קפה לכאורה, שפולטת אבקת קפה, מים חמים ואבקת חלב בנפרד, והכל יוצא גושי, סינטטי ודוחה.
אחד העובדים מבחין בחרדה ומסיק שאני סתם עצבנית כי לוקח הרבה זמן לנייד לחזור.
"אני יכול לעזור לך?"
"לא, אני מחכה, תודה"
"המכשיר בטיפול?"
"כן"
"את רוצה שאני אבדוק מה קורה עם זה?"
"לא תודה, רק הרגע נתתי את זה, אמרו שזה יקח שעה"
הבחורה חוזרת אלי ואומרת שיכול להיות שהכל ישמר. לא הבנתי למה התכוונה, כל הארכיון, כל האינבוקס, או כל מה שעל ה-sim...
אחרי 5 דקות הבחור שוב מציע עזרה ואני מסרבת בנימוס.
ואז הבחורה באה אלי לשולחן בו אני ממתינה עם המכשיר שלי, קצת כאילו פגועה מכך שהסוללה שלי בכלל של סלקום, ולדעתי גם עם תוקף שפג לפני כמה שנים. אמרתי לה שהרשת שלי הייתה בעיסקה עם סלקום ואז עברה לאורנג', והמכשיר אמנם התחלף, אבל רק עקב פגיעות, ומעולם לא שינו לי את הסוללה.
הכל היה שם.
כל ההודעות, מהמכשיר, מה-sim, ארכיון ו-inbox כאחד. שמחתי כל-כך וחשתי התרגשות אדירה והכל נשמר ואני יכולה לקרוא את הכל שוב.
ביקשתי את הכפתורים מהמכשיר שהיה לי חזרה, כי הכפתורים שלי היו שקופים והמספרים חרוטים בחלק התחתון של הכפתור, לעומת מה שאני קיבלתי, אמנם כפתורים חדשים, אך כסופים עליהם המספרים מסותתים בצבע שתמיד מתקלף לי.
אני יודעת קרוב לוודאי שאני לא באמת שאב לכתוב את כל ההודעות, יותר הגיוני שאני אשב ואחכה לפיתוח טכנולוגי תומך פיתוחים עתיקים שיחבר את הנייד שלי למחשב, משהו שכמובן לא יקרה סתם כך. יעלה לי פחות לשלם למישהו שיעתיק לי את כל ההודעות.
בקיצור, היום אני מגלה שאו שהעובדת מאורנג' שהייתה כל-כך סימפתית אלי - עבדה עלי, או שאחרי רשת משקר לי - מסתבר שאני צריכה לשלם על התיקון, ויכול להיות שזה אפילו 11 שקל יותר, כלומר 70 ש"ח!!!
מאיפה אני אמורה להשיג 70 אני לא יודעת! אבל מרגיז אותי שאני צריכה לשלם על זה.
בקיצור, לא באמת בניתי את זה בשביל משל ונמשל, זה פשוט מה שחשבתי עליו באותו הזמן. תבינו לבד את ההקשר. ואם לא, אז סתם רכשתם מעט ידע על צורת החשיבה המוזרה שלי, מנצ'קין וההמלצה שלי על סלקום ולא על אורנג'.
אני סיימתי את לימודי בבית-הספר, החזרתי את כל הספרים לספרייה, נותרו לי מאות הדפים במתמטיקה למיין, וכנראה לזרוק את רובם בתקווה שלא אגש לזה שוב.
אני עוד צריכה לפגוש את הבוחן של הביוטופ שלי ואז זהו עם בצפר בכלל.
גיליתי שיש במחשבון אופצייה להפוך נקודת (x,y) ל- (r,θ), במקום להשתמש בנוסחאות, למרות שהן קלות....
חוץ מסוף בית-הספר, סופו של מיסטר Y.
סופו של מיסטר Y, של סקרלט תומס, אין מילים, כמה שהספר מדהים וכייפי. אני באמצע ואני פשוט מתמוגגת כשאני קוראת אותו. כל-כך כיף וכל כך אני וכל-כך גררר. נמ. ספר חובה, בעיקר אם אתם דנים על פיזיקה תיאורטית פה ושם. ספר פשוט ואו. פשוט תקראו אותו.
אני לא יודעת למה העין יצאה שחורה
עדי
נ.ב. בר נתן לי את ה-Thor's Hammer שלו! ^_____________^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity