יש הרבה שאלות שאנשים מתקילים אותי בהם בלא כוונה תוך כדי ויכוח שכל פעם דורש ממני להכנס למעגל אחר.
למשל, מויכוח קונבנציונאלי על קיום\אי קיומו של אלוהים, צצה השאלה, מהי אהבה.
עכשיו, לשאלה יש תשובה סוציולוגית, פסיכולוגית, ביולוגית, כימית, פיזיקאלית וכנראה גם מתמטית.
ממש אין לי כוח לפרט עכשיו על מהי אהבה לפי כל מעגל. (יש מיני מעגלים נוספים, אלו העיקריים).
הסכמה משעשעת אבל תכלס עניינית.
באמת שאין לי כוח להסביר, אני אפילו לא יודעת למה כתבתי את הפוסט, כבר הסברתי את הדברים האלו עשרות פעמים לשווא, אנשים לא באמת מבינים את זה. זה עצוב, כי לכמעט כל בן אדם יש פוטנציאל כבן-אדם להבין דברים בלתי-יאומנים, והאחוז שמגיע לשם זניח כך שניתן להכליל ולומר שאם חילוק האנשים המבינים את תמצית המהות האומניברסית באלו שלא - יתן לנו את מידת האינטיליגנציה הכוללת של האנושות, נגיע ליחס של 0.0007 אם לא פחות. כלומר ניתן לומר שהאדם בכלליות, ביחס לפוטנציאל שלו, טיפש.
סתם ציור יפייפה לא קשור.
אני משום מה מרגישה מחוייבות לגרום לאנשים להבין, כל-כך הרבה פעמים אני אומרת שהייתי מוכנה לתת לאנשים להכנס לראש שלי, המקום הכי פרטי בעולם שלי כולו, רק בכדי שיבינו, יבינו את מה שאני מבינה, את האמת שלי באופן אובייקטיבי, את האמת לאמיתה השואפת לידיעת האמת כולה, (באופן סובייקטיבי).
אנשים מרגישים צורך לכפות את דתם ולגרום לאנשים להבין את האמת שלהם. וכולם אומרים שהם יודעים ולהם צריך להקשיב. אז גם אני יודעת, באמת יודעת. רק שאני כבר עייפתי להסביר.
נהייתי מאין סנובית.
Fallen from Grace Intellectual Succubus
שהעלתה את המחירים של המידע שהיא מוכרת. שרוצה לומר "תתבוננו ותבינו!" ולקוות שיבינו הכל באותו אופן שאני.
אני כל- כך שונאת חוסר הבנה של אנשים בדברים שחשובים לי וידועים לי ומוכרים לי מתוך מחקר אישי, העלאת שאלות ומציאת תשובות הגיון בראשי יחד עם תומכים מהמידע הנתון.
אני כבר ממש עייפה, סוף סוף בית, מיטה. משכתי מאחה"צ כשהגעתי הביתה עד כה כדי לא להרדם ולהפוך ימיי.
אני חייבת ללכת לישון קצת.
הי לי ממש כיף בכנס.
אינפרניטי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity