אם כן, אולי תוכלו לעזור לי להפוך חלום למציאות. זה דורש רק רגע אחד מזמנכם, ויש סיכוי די גדול שאפילו תהנו מזה! :) פרסמתי פוסט לפני את השיר הראשון שהוצאתי בליווי קליפ, מתוך האלבום עליו אני עובדת כבר כמעט שנה וחצי.
אני קצת תקועה אם כי בשלבים די מתקדמים כי אין לי יותר מדי כסף להמשיך. אני לא מבקשת כסף. אני מבקשת שתעשו לייק לוידאו בלינק הזה:
אם אצליח לצבור מספיק לייקים, אקבל מימון. הרישום הוא בקליק אחד דרך הפייסבוק או גוגל+ או תוך מספר רגעים דרך האימייל... עזרו לי, תהנו מהשיר, תהנו מהקליפ, עשו לייק ומוזמנים לשתף 3>
אתם יכולים גם להוריד את השיר שלי ולהנות ממנו בפלייליסט שלכם מכאן:
הנקודה הזו באינטרנט שמרגישה לי שוממת, הנקודה הזו בה כל כך הרבה זמן לא ביקרתי.
כמו לטייל בנוף מן העבר, חלל של זכרונות, עידנים שלמים של תחושות.
חלל שלי, בלי הרבה פרצופים. כל אחד שעובר מעורר תחושת התרגשות, כל אחד שקורא, כל אחד שמגיב, כאילו באמת מתעניין.
לא סתם חלל מלא בתועים מהלכים שמוצאים ריגושים קטנים בכל עבר. לכאן מגיעים התוהים מחד והטועים מאידך. לא כולם.
זה מרגיש כאילו אני לבד בבלוגוספירה.
אני יודעת שלא לגמרי. אבל אי הודאות הזאת קצת מרגשת. להבדיל מרוב תחושות האי ודאות.
אני כבר תקופה לא קצרה עובדת על הגשמת חלום. זה לא קל בכלל. למעשה יש רגעים קשים ממש. אבל כל צעד קדימה נותן לי כל כך הרבה כוח.
אני יודעת שיש שמאמינים בי. אבל הרוב פאסיבים. לא מאמינים אבל שומרים על פרופיל נמוך, כי אולי כן... מעודדים אבל עם ריח לוואי של רעל.
פעם זה בא לי כל כך בטבעיות, ליצור. היום קשה לי לסיים דברים שאני מתחילה. אני ממש מרגישה שאני נאבקת.
זה הליך הרבה יותר ארוך ממה שחשבתי.
הייתי פעם די תמימה. רציתי כל כך הרבה והייתי עסוקה בהאשמת מסגרות, סמכויות, מיקום... ואז ברגע שהכל נעלם, אני בחלל, והפוטנציאל שם, ואני מחכה שזה ינחת עלי. אז הבנתי, זה יותר מורכב מזה.
רוב האנשים מחכים שזה ינחת עליהם עד סוף ימי חייהם, וכשזה כבר מאוחר מדי, מבינים.
זה לא קל להגשים חלום.
צריך להשקיע את כל האנרגיות. זה דורש כל כך הרבה אומץ.
כל כך קל להתרגל לעבודה בינונית עם קידום פה ושם, כל-כך נוח... ופתאום משנים קידומת, ופתאום ילדים, ויש עבודה קבועה, ואז נכדים ואז מבינים שכל החיים נהנינו כל כך מהסחות דעת, שאפילו לא ניסינו לגעת בכוכבים. "זה היה חלום ילדותי" אנחנו אומרים לעצמו, אבל בלב כואב לנו, כי בעצם אף פעם בכלל לא ניסינו...
בגיל צעיר, תמיד אפשר לחזור לעבוד. למצוא עבודה קבועה ולסגור את החודש זה לא בעיה. גם לחסוך אפשר.
אבל האם בשביל זה אנחנו חיים? לסגור את החודש? בשביל הסחות דעת?
אז אני משקיעה המון, וזה דורש כל כך הרבה אומץ... ואף אחד לא מבטיח לי שזה ילך. אף אחד לא מבטיח שעם כל המאמץ והרצון, אני אגשים חלום.
אני שומרת על פרופיל נמוך, אבל בפנים, אני מאמינה בעצמי. אני מאמינה שאצליח, פשוט כי אני לא רואה את עצמי מוותרת.
זה חייב מתישהו להצליח.
הצעד הכי קשה כבר נעשה. דחפו אותי להתחיל, זה כבר יותר קל עכשיו. כבר מתחילים לשמוע תוצאות. זה הרבה יותר זורם. הייתי חייבת את הדחיפה הזאת להתחיל.
זה ממש קשה, ומרגש אותי לשמוע מאנשים שבאמת מאמינים בי.
אני טיפוס כל-כך נוסטלגי. זה מעלה לי חיוך לראות איזו כברת דרך עשיתי.
גם מרגש אותי לראות שיש אנשים שיכולים "to stick around" למשך הרבה זמן גם אחרי שראו יותר פנים שלי.
אני עוף מוזר, תמיד ידעתי את זה. לעיתים זה נשכח, אבל תמיד זה מכה בי. זה לא רע. פעם כנראה ידעתי לאמץ את זה בצורה טובה יותר.
אני מבינה למה אנחנו תמיד מעדיפים את העבר והעתיד על ההווה. נקודות שיא בהווה קורסות כל-כך מהר והופכות לעבר וכמובן בעתיד יש פוטנציאל לנקודות שיא חדשות.
בתקופה האחרונה הפכתי שמחה יותר, חייכנית יותר ולפיכך גם אהובה יותר, או
לפחות במובן הנוח. כבר ציינתי בעבר את העובדה שאנשים מעדיפים לשהות בחברת אנשים
כאלו, שמחים, פשוטים ונטולי בעיות.
הרבה מתוך אותם אנשים שמקיפים אותי, למעשה מקיפים אותי באופן וירטואלי
שכיום לא שונה בהרבה ממפגשים חברתיים.
את זה שלאחרונה אני מבזבזת את זמני בפייסבוק בצורה קיצונית- אני יודעת כבר
תקופה; זה התחיל להפריע לי, סה"כ זה באמת מונע ממני לעשות דברים חשובים כמו
לקרוא, ללמוד מתמטיקה, למצוא מורה לפיתוח קול, להופיע, להקליט, לכתוב, לתקן כל מני
חפצים שדורשים תיקון ואפילו לשחק במשחקים שאני כל-כך אוהבת.
ההבנה עד כמה באמת השתניתי הכתה בי ביום הולדתי האחרון.
כל אחד אוהב לראות את תיבת ההודעות והוול בפייסבוק מתמלאים ברכות יום הולדת
מאנשים רבים, חלקם קרובים, חלקם פחות ואף כאלו עמם לא החלפתי מילה לפחות כמה שנים;
בדרך כלל זה נותן תחושה שיש הרבה אנשים סטטיים בחיים שלכם שכן שם בשבילכם באיזשהו
מובן, ואולי יהיו שם גם כשתהיו פחות חייכניים ונוחים.
אך התחושה שהכתה בי למראית הברכות טלטלה אותי כאילו היה זה דון פריי שחבט
בבטני הלא מאומנת מפעת עצלות.
כל כך הרבה זמן שניסיתי להשיג תשומת לב ואהדה מצד כל אדם אפשרי, ועד שהבנתי
לאיזה מצב פתטי הגעתי והפסקתי להעלות תמונות טלפון מטופשות שלי, ועד שהאהדה נרכשה
באמת (אחרי שהפסקתי עם זה) - - לא תפסתי שהתמדית הבאה שרקמתי לעצמי, אינה טובה
בהרבה מזו של הילדה המחפשת תשומת לב.
בערך שליש מחבריי לפייסבוק כתבו לי ליום ההולדת, במצב רגיל זה היה מנחם
ומעודד אותי מאוד, אלא שמתוכם אולי 90% התייחסו לתכונה אחת בודדה שלי, תכונה אחת
שלעולם לא הייתה אחת מגאוות האישיות שלי (מכיוון שהיא איננה כזאת).
90% מהמברכים התייחסו בצורה כזאת או אחרת למאפיין היחידי שהסגיר את התדמית
החדשה שלי, והיא לא אחרת מיפייפיה.
למה זה כל-כך מפריע לי? הרי זה ברור שזה מה שחיפשתי, כל כך הרבה התעסקות
וזמן ומשאבים מושקעים במראה שלי, וגרוע מכך, בהפגנתו...
אז הכאפה הזאת הממה אותי מכיוון שגרמה לי להבין כמה הזנחתי את מי שאני, את
הערכים, את חיי, את תחומי העניין שלי, הכישורים שלי, התשוקה שלי למדע, לפנטסיה,
לאמנות, לשירה לכתיבה, להרפתקאה, למעש... רוב מכריי, אם אבקש מהם לתאר אותי במילה
אחת, כנראה שיפייפיה תהיה זו הראשונה אשר תקפוץ לראשם.
אני כבר לא אדם עמוק ומשונה, לא טיפוס מעניין ומיוחד, אני לא טובה או רעה,
אני לא בחורה אינטיליגנטית ושאפתנית, אני לא משעשעת, אני לא חננת-על, כבר לא
פסיכית לגמרי ולא שקדנית, לא לחוצה ולא תנודתית, לא אאוטסיידרית, ליברלית,
אתאיסטית, אפיקורסית, ולא ולא ולא-מליון דברים נוספים שאני ואחרים היו מעידים עלי,
אף לא דבר אחד שהופך אותי למה שאני, איך שאני רואה את עצמי, או אולי- מה שהייתי.
הפייסבוק הפך אותי ללא יותר מפרצוף יפה ואשה אוהבת. אפילו סיפור האהבה האפי
שלי אינו ידוע. על זה תוסיפו את חיבתי המופרזת ליופי הנשי והנה קיבלנו מאין מוצר
חלומי ברמה השטחית, מתכון לפיו מאוד נוח לחבב אותי.
מדוע? מאותה סיבה שאני מלכתכילה רכשתי אהדה לפייסבוק, זה שעשוע זמין ורגעי,
לא מחייב אך נגיש... התמונות והסטטוסים מעבירים את זמנם של עשרות ומאות אנשים שאני
מכירה במידה כזאת או אחרת, עוד כמאה שסתם עשו סבסקרייב לפרופיל שלי- כי יש פרצוף
יפה והומור- ברמה שמאתגרת מספיק בשביל לגרום לתחושת ה"אני חכם ולפיכך מבין-את
\ מזוהה-עם הנאמר" אך מצד שני לא מתחכם מדי, כדי לא ליצור תחושות נחיתות...
כך יצא שאני נאהבת עבור משהו שאני די שונאת, משהו שמאשש את התאוריה שלי,
אנשים, אפילו בלי להאמין בכך (והנה, גם אני), באופן מאוד טבעי מוצאים את עצמם
מעבירים את זמנם ומחבבים יותר דברים פשוטים, יפים, רגעיים, נגישים ונוחים- ביניהם
פייסבוק ואני.
אני מבינה שלחזור לעשות את הדברים שאני אוהבת תרחיק רבים ממעגלים קבועים
יותר למעגלים יותר סטטיים, אבל סה"כ, אני מקווה שהגעתי לשלב בו באמת ומתוך נסיון
מבינה שזה לא דבר רע, שישנו קומץ אנשים שכן מתאמץ לשמור על קשר ולהיות שם גם
בזמנים פחות נוחים, מכיוון שאני לא רק סטטוס משעשע ותמונה יפה.
אז עכשיו שאני מודעת להתמכרות שלי לפייסבוק וכמה זה באמת פוגע בי, אין לי
מושג איך להגמל ולחזור לדברים שחשובים לי באמת, לחזור למה שאני, לאיך שאני רואה את
עצמי, למה שנועדתי להיות.
לא רק יפה.
When an aquaintance calls me beautiful, I want him to say it after getting
to know me, enough for me to know, it's not the features I was blessed with
he's referring to.
וזה לא שאני לא צריכה שיחמיאו לי לפעמים, לצערי הצורך הזה כנראה לא ייעלם
לחלוטין, זה פשוט שזה הפך להיות המייצג הניכר שלי, המאפיין, סימן ההכר, ואת המצב
הזה- אני רוצה לשנות.
מי החליט שגיל 80 הוא שיבה טובה? פעם היה זה 40... ואנחנו יכולים לחיות ללא הגבלה אם תהיה תמיכה רבה מספיק ותקציב גדול מספיק לפתח את הכל בצורה מדעית טכנולוגית. רוצים לדעת מה יהיה עוד 500 שנה? חולים על טכנולוגיה? נהנים מהחיים?
אני לא מבקשת שתתרמו כסף, רק 2 דקות מהחיים, למען אריכות ואיכות החיים שלכם.
הירשמו, זה בדיוק שניה, שם, כינוי ומייל, ותגיבו לפוסט ההוא את תמיכתכם. זוהי תחרות שתזכה ב-5000 דולר, למען אותו פיתוח. זה לא חלום ולא בדיחה, זה אתגר שאלפים עובדים עליו, ואתם יכולים לתרום!
זה ממש ממש ממש חשוב לי... יש עוד פחות מיומיים לתחרות הזאת. בבקשה, בשבילי? 3>
תודה רבה 3>
Infernity
ובלי קשר, תייגו אותי, פאב הטברנה, ביום פטריק הקדוש ^^
משום מה כבר מאתמול לקראת ערב, ישראבלוג כאילו לא היה קיים במחשב, לא משנה מה עשיתי. היום בבוקר החלטתי לעשות ריסטארט -_-
בקיצור, זוכרים את זה? (אחותי, עיצוב שלי נמ )
אז עכשיו קבלו את השכלול החדש, בהוקרה לאביר האפל:
ועכשיו בלי קשר, תמונות של היוקון. היו כל-כך הרבה, אז צמצמתי ממש. (זה פשוט שבערך כל פעם שאני רואה אותו, אני אומרת "יוווווווווווווווווווו איזה חמווווווווד" בקול גבוה כזה ורצה בשקט להביא את המצלמה).
אני יושבת ויש בי חשק עז לסדר את החדר כשלפתע אני נתקלת בערמות של דפים ומחברות בנושא פיזיקה, חומר שכבר סיימתי ללמוד ואף דברים שסיימתי עוד בשנה שעברה. בראי שבזוית העין, יושבת דמות עם שיער שחור מסופר קארה ונועצת בי מבט. כשאני מסתובבת לצפות במראה בבירור, היא כבר לא שם. אני חוזרת להתעסק בניירת ושוב היא מופיעה, אני מסתובבת לאט על הכסא ומבינה שהכסא הוא הדמות.
האור העמום בחדר מעייף אותי. משום מה המנורה שלי לא סופגת 3 נורות ותמיד אחת נשרפת תוך כמה ימים, והן יקרות. הדלקתי את הנר מכוורת הדבש שקנה לי בר מפולין. התקרבתי בכדי להריח ושאפתי עמוק כשהאש פשוט נשבה לה פנימה והרגשתי נשימה רותחת. הסתכלתי באותה מראה וראיתי שהשיערות באף נחרכו מעט.
חבל לי שהנר מושמד לאיטו אך אני כה מתגעגעת, למרות שראיתיו עוד אתמול או אם לומר היום, בחצות.
כתבתי אתמול ונתקע. למזלי זה לא ארוך, שיחזרתי את התוכן.
הייתי אתמול שעה בבריכה, אחרי בערך שנה וחצי שלא הלכתי לשם. רציתי להרגע קצת. בדר"כ יש לי התרגשות כזאת בפעם הראשונה בבריכה אחרי הרבה זמן. זה לא היה. היה סתם. אולי כי המים היו חמים מדי לבריכה. אם הייתי לבד הייתי שוחה.
יום העצמאות, קצת באיחור.. חזרות ומופע
מי עומד למות?
היו אמורים להגיע 2,500 איש. הייתה סופה מטורפת וגשם והכל, אז נאלצנו לדחות ובגלל זה הגיעו נראה לי רק איזה 1,500 :[
Interesting chaotic inhuman humane heart-breaker trouble creature that causes infinite pleasure, wonder, confusion, emptiness, depression and pain. Living in order to achieve endless knowledge for the sake of gaining unlimited life. Or vice versa; Live to learn and learn to live.
Infernity - even though I am good, Infernity stands for Infernal Eternity. Knowledge is Power. Power Corrupts. Study Hard. Be Evil. Therefore, I am probably intended to rebecome evil as in my past through the consumption of the most infinite amount of knowledge during forever. Until then, be nice to me and I will repay. Not? Wait for the theoretical infinite-time-spot in which I am infernal. I don't take vengeance, I might if I reckon its worth when the time comes, and I am that sexy leader that the dark-side commoners keep mentioning XD .
Clarification: Gaining infinite knowledge enable eternal life. Eternal life enables the gaining of infinite knowledge.
I am Infernity, as in Infernal Eternity. Don't get it wrongt though, I might only be evil on that theoretical time-spot. Until then, don't be reckless.
אוף, אחרי שהתבאסתי כל-כך על פוסט הארוך שכתבתי לאהובי, לפחות התנחמתי בשיחת הטלפון הלילית. את הפוסט הארוך כתבתי אחרי שיחת טלפון וכל-כך התרגשתי.
אני כל-כך מתגעגעת.
אבל המרחק עושה לו טוב.
בעיקר כשזה אירופה הקרה.
יהיה כל-כך טוב לראות אותו כשיחזור סוף סוף.
אין לי כוח לשחזר את כל הפוסט. חבל. הוא היה נהדר.
היה אתמול את התצוגת אופנה. הרי לכם תמונות. ניצלתי את כמות האיפור המטורפת בעיניים לעוד תמונות. אני ככ עייפה. פיזיקיף, לא כיף.
המעצבת של הנשף פאנק היא אלבינה צ'יזיק. קרדיט.
מאחורי הקלעים
אני מתפרעת
יש עוד תמונות אבל אני אשמור אותם לבודדת בפוסט ;) תיחלו לעוד פוסטים.
אז ככה, "מה קורה לך, אינפי?" אתם בוודאי שואלים את עצמכם לאחרונה.
המ.
מוסו נסעלפולין
אינפי מתגעגעת למוסו
אינפיאוהבת את מוסו
אינפיאוהבת-לכתוב
אינפי עמלהוכתבהפוסט געגועים ואהבה
ישראאזלו משמן-אינטרנט
ישראהחליטו-לשפץ
חלון-הפוסט של אינפינתקע
המחשב של אינפינפל בעקבותיו
אינפיחיכתה בסבלנות וסובלנות
אינפיחיכתה לילה ויום
ישראתיקנו את הבעיה
הבעיה-הנוכחית אמנם לא-נפתרה
המחשבכפוי-טובה
החלוןתקע אחרים
המחשבאיבדתקווה
אינפיסגרה את המחשב
אינפי הדליקה את המחשב
אינפימאוכזבת
שמן-האינטרנט חזר
הפוסט אמנם כבר לא קיים
אינפימאוכזבת
אינפי מתגעגעת
אינפי אוהבת את מוסו
אוף, אני כותבת כמו עילגת. אני מתה לכתוב, והלוואי ויכולתי לעשות רק את זה -_- לצערי, אין לי..
מי שממש נחמד, יכול לחפש לי לינקים לאתרים הרשמיים ביותר של כל הלהקות ברשימת להקות בצד שמאל, שלא מקושרים עוד לאתר הרישמי. להקות אנדרגראונד נטולות אתר רשמי לחלוטין- אם זה בטוח, אז את האתר הכי רשמי שאתם מוצאים, גם אם זה מייספייס.
מי יתן ויהיה לי מחוך.
אני מתה להקשיב לדיסקים החדשים של In Flames ו - Eluveitie . לצערי עוד לא יצא לי :(
וסתם, לראות עד כמה אתם מכירים אותי, זוכרים את שבעת החטאים?
תאווה
זללנות
חמדנות
עצלנות
זעם
קנאה
גאווה
?
תגדירו מ-1 עד 10 עד כמה כופרת אני לכל אחד מן החטאים, כש-10 זה הכי כופרת, ו-1 זה בכלל לא.
אז ככה. יש לי מלא תמונות ממש ממש שוות מהיום (בעצם, זה כבר אתמול) מבצפר, אבל לצערי אני עוד לא יכולה להעלות אותם כי אני חייבת לקבל אישורים מהמצולמים, מבחינה חוקית ומוסרית... אז תאלצו לחכות להסתפק בבחורה בלונדינית שמחופשת לאיזו תלמידה בחול או סתם איזו סקוטית, בשם עדי.
לא תכננתי להתחפש. סתם בא לי ברגע אחרון... הקילט הוא מקורי, סקוטי. כן, כן :) מתנה מההורים וסבא וסבתא, יובא מאנגליה במיוחד והכל. בא גם עם הכובע וצעיף שלא לבשתי מטעמי מזג-אוויר.
אמא צילמה את 2 אלה =]
בכתה... רונה צילמה ^_^
והנה רק דוגמית ממה שיהיה פה, קיבלתי אישור להעלות תמונה אחת שלו, (או שלה, תחליטו). סביר להניח שיהיה המשך ^_^ צילומים שלי
נו... ופה אי אפשר לזהות מי זה P:
הרגליים הסקסיות של נדב
טוב... המשך יבוא....
ועכשיו, רציתי להראות את ההתקדמות עם הלוחמת \ כוכבת פורנו... שעוד לא הוחלט אם תהייה בעלת שיער בלונדיני בהיר או שיער אדמוני...
קלואוז-אפ
אומנותי
טוב, ייקח לי זמן לסיים את הרגליים והכל... ולעשות לה יד שווה בגודל -_- לא שמתם לב עד עכשיו (HAVE YE)
^^"
וסיום אומנותי:
היד הזקנה שלי
והיוקון שלי
+++
וזוכרים את הקללות השייקספיריות? אוקיי.. לכבוד סיום לימוד MACBETH או בשפתינו - מחבט, קללה מן המחזה:
"You should be women, and yet your beards forbid me to interpret that you are so".
Taken from: Macbeth
זה לגבי הנשים השעירות מהתגובות בפוסט הקודם חחחחח!
***
ומשהו מעניין ומאוד נכון לכל הבנות המאוהבות או שחושבות שכן, או שסתם תוהות מה אופי מערכת היחסים שלהן-
אוקיי ועוד משהו אחרון כדי להשאיר טעם לפוסט.
זה דוחה. ממש דוחה.
תראו את הקופים האלה. למה הוא צבע לבלונד!? התגובה הראשונה שלי כשראיתי את זה הייתה EWWWWWWWUUUU
XD
וזו גם התגובה האחרונה שלי לזה :S
EEEWWWWUU
~~~
לילה טוב *+*
אם תצליחו לישון אחרי התמונה האחרונה חחח ^^
-
היה כיף היום. לא היו שיעורי בית, וגם לא היו הרבה שיעורים. מחכה כבר לראות את בר וקריס 3>
ו..רונה, חג שמח, אוהבת אותך! וד"ש לרוני, לא לשכוח! =]
אז ככה, אני אעתיק לכם עכשיו פוסט שכתבתי בבלוג החדש הישן מאוד שלי. תבינו בדיוק מה פה קורה פה.
יש לי פרפרים בבטן, ברמה שבחיים לא הייתה לי. למרות שזה טיפשי, זו לא התרגשות כזו גדולה, רק נוסטלגיה. אבל הבטן שלי כאילו מתפרפרת ממש!
נכנסתי לבלוג דרך מחשב בית-הספר. תמונה אחת ברשימות שונתה אצלי. חשבתי שנשבר הלינק והייתה פאשלה בסרוור. שיניתי את התמונה בחזרה.
כשחזרתי הבייתה, ראיתי שלא רק ששינו שוב פעם את התמונה לתמונה שהחליפו מקודם (תמונה מגוכחת..), גם החליפו את תמונת הכותרת לתמונה של כוכב הילדות כאילו....
הבנתי שמשהו לא תקין.
דבר ראשון הלכתי להחליף סיסמא. רק שמשום מה, הסיסמא הנוכחית הייתה לכאורה שגוייה.
ביקשתי לשליחת הסיסמא לדוא"ל שלי. רק שכאשר אני מנסה להכנס לחשבון שמם, אני נוכחת לדעת שהפורץ למעשה הגיע לבלוג דרך המייל באותה צורה, משום שלדוא"ל אני גם לא יכולה להכנס, הסיסמא הוחלפה.
כשם ששאלת המשתמש הוחלפה.
החלפתי את יתר הסיסמאות בכל דומיין שנרשמתי עם האימייל ההוא, למזלי בכל דומיין יש לי סיסמא אחרת.
אין אופצייה ליצור קשר טלפוני עם וואלה, לכן שלחתי להם מכתב מדוא"ל אחר שמסביר את העניין. אחרי 72 שעות הם כותבים לי בחזרה. נאלצתי למלא פרטים שמזהים את הדוא"ל עם תוכנו כשייכים לי.
קיבלתי בחזרה גישה לאחר כמה ימים.
לפתע אני רואה הודעה בה נמצאים פרטי חשבונות רבים שלי פה בישראבלוג ששכחתי בכלל שיצרתי. וביניהם זה, הישן מכולם. עוד עם חמש ספרות! ומספר די יפה.
את החשבון הזה פתחתי בגיל 12... לפני חמש שנים כמעט..אני למעשה בלוגרית וותיקה ^_^
לא. לא יודעת אם זאת בעייה נאורונית, דם הולנדי או סתם מאזוכיזם, אבל לא קר לי.
2. לא חם לך?
כן, אבל אין לי איפה לשים את זה, או שזה סתם מגניב, או שאני מרגישה שמנמנה.
3. בת כמה את?
17 (20.02.1991)
4. רציני?
אני נראית לך כמו מופע סטאנד-אפ?
5. יש לך חבר? ->חדש! (11-10-2007)
כן! מוסו ^_^ 3>
6. את רוסיה?
Nee ik kom uit Nederlands. Ik kun geen Russisch spreke en ik kun Russisch ook niet begrijpe.
הולנדית.
7. את חכמה?
מספיק כדי לא לשאול שאלות כל-כך חסרות טאקט.
8. את לא חושבת שאת צריכה להשתזף קצת?
לא. טוב לי עם עורי הצח והחלק, ואני מואסת מנמשים, ואני לא בקטע של סרטן. אם טוב לכם להשרף כמו איזה לובסטר, תהנו, אולי אז תתחילו לתרום כסף לחולי סרטן, ואולי אז אני אשמור את העודף בארומה, כל התרומות גם-ככה הולכות לישראלים שמתבשלים מרצון.
9. את לא חושבת שאת מפספסת את הילדות שלך?
אני ילדה כנערה כאשה. לא פיספסתי כלום.
10. למה את כל-כך חרשנית?!
אני סתם חכמה xD
11. למה את אף-פעם לא עונה במסנג'ר???
-כי אני לא פה
-כי אני עסוקה ואני רואה לאן השיחה תוביל
-כי נתקע לי המסנג'ר
-כי אין לי זמן
-כי אין לי כוח
-כי כשאני רואה את ההודעה אתם כבר לא מחוברים
אחד מהם הולך.
12. למה את תמיד במצב 'עסוק' במסנג'ר?
תנסו להתכתב עם 100 איש ביחד.
13. למה התנתקת פתאום באמצע שיחה?
רוב הסיכויים שהמחשב החליט שהוא לא אוהב אותכם ולא אני.
14. למה את א-ף פ-ע-ם לא מתחילה שיחה במסנג'ר?
כי כנראה אני אף לא צריכה ממך שום דבר ואין לה סיבה הגיונית להתחיל שיחה.
15. את מעשנת?
לא עישנתי לא מעשנת ולא אעשן.
16. ו..-
לא, גם לא שום דבר אחר.
17. רוצה לבוא איתי לים או משהו, סתם להסתובב באילת?
קרוב לוודאי שכן. אבל יש הרבה מאוד דברים שאני רוצה לעשות קודם, שגם אותם לא יוצא לי בגלל מה שאני צריכה לעשות קודם...... אז זה בטח לא יצא.
18. איך את יודעת אנגלית כל-כך טוב?
בזמן שאתם ישבתם וצפיתם בטלנובלות ולמדתם ספרדית, אני ניהלתי דיונים באינטרנט בשפה הבנליאומית, עם אנשים אינטלקטואליים. וכך האנגלית שלי נהייתה מה שהיא. לא משנה שהתחלתי לקרוא ספרים באנגלית ואני מתקשרת באופן כללי עם הרבה אנשים באנגלית Oo
19. אהה את מטאליסטית? יענו Slipknot (לא יודעת לבטא את זה בעברית), איירון מיידן, לינקין-פארק וכאלה?
לא... לא כאלה. אני מקשיבה למה שנקרא איכות. In Flames, Norther, Eluveitie, Soilwork, Therion, Tristania, Tiamat... הרשימה עוד ארוכה, ראה רשימות בצד תחת הכותרת Me(n)tal Orgasm .
20. מאיפה את?
הדרום הדרומי של דרום הארץ.
21. השיער שלך טבעי?
כן, והשמש דואגת להבהיר אותו ולגוון.
22. למה את כבר לא מתחברת למסנג'ר?
אני לא יודעת אם לגלות לכם שאני כן, אני פשוט לא מראה לכם את זה כי אין לי זמן להתעסק עם זה. אם אני אצטרך משהו, אני אדאג לפנות אליכם, ואם זה דחוף, תשאירו הודעה ואני יענה לכם...אם אני לא עונה, ראו שאלה 11.
[עדכון סעיף 01-12-2007]:
מכיוון שאין לי כוח לזה!!+*&^%$#~+*&^%$#~!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
23. מה המוצא שלך?
אני הולנדית במקור, נולדתי שם וכן כל המשפחה מצד אמא שלי. אבא נולד בישראל, אבל אמא שלו וכל המשפחה שלה באים מאנגליה, ואבא שלו נולד בדרום-אפריקה, אבל המשפחה שלו באה מליטא. אז יש לי בכל זאת צד סלבי, נכון.
24. למה את בקושי מעדכנת ת'בלוג?
אין לי זמן\מוזה. או שאין לי כוח לכתוב או מה לכתוב. מנסה להמנע מלכתוב סתם. תשארו מנויים מקסימום וככה לא תשכחו אותי אם הרבה זמן לא עידכנתי.
25. מה קרה לבלוג שלך, למה את ככ מתדרדרת?
התמכרות ופריקה נפשית, מרמור נפשי.. לא צריך לשנות לכם, זה בלוג לי.
26. מה צבע העיניים שלך?
מתחלף- כחול, אפור, ירוק... לפעמים מסביב לאישון יש צהוב. השינוי פי מה שקורה לי בגוף, כימיכלים, הורמונים, מזון, ויטמינים, מצבי-רוח,מזג-אוויר וכו'.
*פוסט הנועד לעדכונים כרוניים תכופים או תכופים פחות*
שמעתם מלא אנשים ששואלים אותי אותו דבר, וזה לא מופיע פה? תודיעו לי ואני אוסיף.
אני לא כותבת כי אני לא מרגישה צורך לכתוב. זה הפך לכתיבה למען הכתיבה והתיעוד, ולא למען הצורך. אז סורי שני לא מעדכנת. כנראה לא אעדכן לעיתים תכופות. אין לי וכח. זו לא הזנחה. זה פשוט. נו, אתם מבינים.
וסתם לעניין, עובדה שלא ידעתם עלי.
בחיים שלי לא בכיתי מסרט, עד לפני איזה שבועיים, ראיתי את The Green Mile.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity
הקפטן, שנראה כמו טיגריס.. שמסתבר הוא חתול בר :) יוקיייי 
No more angels, no more painful lies, no more strangers, no more waste of time
Infernity