פאקינג משעמם לי

הכאוס לא שולט בי יותר.

אני כבר יודע מה יהיה מחר בבוקר. אני אקום בארבע בבוקר וארוץ לתפוס רכבת. היום שלי יתחיל בדרום בערך בשמונה בבוקר. אני אגיע לבית ספר וסוף סוף הסדר יחזור למשול בחיי.

הכל יזרום חלק. עד שאני אגיע למתנ"ס כבר ישררו שלווה וביטחון בלבי. לא יעופו עוד מחשבים דרך החלון. לא אאלץ להתחבא בפני מי שאני צריך לעמוד ולדבר. הכל יזרום חלק ויגמר על הצד הטוב ביותר.

מחר הולך להיות יום נהדר. כל הכעס והפחד יעלמו כלא היו, אני פשוט יודע את זה. התלמידים שלי לא יעופו מבית ספר, הם ימצאו סוף סוף את מקומם ולא ירגישו זנוחים.הם שלטו בבית ספר שנתיים, וכעת הם ילמדו סוף סוף שלכל מעשה יש תוצאה, ויש גובולות- ואז ורק אז הם יוכלו להשיג מה שהם רוצים, כי אין דבר העומד בפני כוח הרצון.

כבר שיניתי את העולם. עכשיו הגיע הזמן להרגע ולקצור את פירותיי שהבשילו, ולעשות קצת עבודה שמזמן לא היה לי פנאי להתעסק בה, כי עד עכשיו הייתי זה שרודף אחרי האש כדי לכבותה.

אנשים יקשיבו לי כי יש לי מה לומר, ואני יודע איך לומר זאת. אנשים יכבדו אותי כי אני ראוי לאמון.

והאדם היחיד שאני אוהב תחייה איתי לנצח. היא תפסיק לשתות ותיקח את עצמה בידיים. היא לא תהיה יותר בדכאון שימנע ממנה לנשום ולשוטט בעולם הזה ללא סיבה. היא תהיה חופשייה ומאושרת ואני אראה את ניצוץ החיים חוזר לעיניה היפיפיות.

לא הולך להיות שום משבר. מעכשיו יהיה רק טוב ויפסיק לכאוב. לא יכאב לי כשאני הולך ברחוב. ולא יכאב לי כשאני קם בבוקר.

אני ארוץ ואקפוץ ואעוף השמימה.

אם אי פעם תהיה לי ההזדמנות להחליט על החיים שלי, אני יודע שאבחר לחיות בקצה של עיירה קטנה בבית מבודד וקטן ללא צורך לצאת הרבה מהבית, רק אני אשתי והילדים.

לחיות בשקט, ולמות בשקט, אין צורך שאף אחד ידע שהייתי קיים.

אין צורך שאנשים ידעו שאני כאן ויטרידו את מנוחתי.

כל מה שחיפשתי זו פשטות. כל מה שרציתי זו שלווה.

כרגע אני עץ עקור. מתגלגל במורד מדרון, נשבר, הרוח מטלטלת אותי ממקום למקום בסערה שלעולם אינה פוסקת.

מתי אוכל לחזור הביתה?