שטיפשים, זה מה שקורה

תיכננתי לפרסם פה פוסט כלשהו, ואחריו עוד פוסט. שניהם כבר כתובים אבל הייתה לי השראה ענקית, ואני פשוט חייבת לפרסם את זה.

גם אם זה לא הסיפור הכי יפה. מצדי-חשוב שתבינו, חשוב שתפנימו. חשוב שתקראו(:

ברצוני לספר לכם סיפור. סיפור על ילדה מאושרת. אמנם היא מתבגרת, אבל היא לא רבה עם ההורים כמו כולנו, יש לה אחים שמתים עליה, כסף ללא סוף, אהבה חדשה שעומדת לפרוץ, גוף מושלם, שיער מושלם, נמשים מושלמים והרשימה עוד גדולה.

אך הילדה הזאת לא יודעת דבר אחד, שבעוד כמה ימים, יקרה לה משהו שיהרוס לה את החיים.

וכמו כל בוקר, היא קמה מהמיטה המושלמת שלה, הולכת בבית המושלם שלה לכיוון השירותים, מצחצחת את השיניים המושלמות שלה, מתלבשת בבגדים המושלמים שלה והולכת לבית הספר.

שם היא מקבלת בכל המבחנים ציון מושלם, 100, ותמיד עושה שיעורים.

יש לה חברות מושלמות, ידידים מושלמים, אהבה מושלמת-החיים מעולם לא נראו טובים כל כך.

עד שיום אחד, הם ישבו בפארק-הרצליה-פיתוח [עיר מושלמת], היא וכל חבריה המושלמים, והאהבה המושלמת שלה, היה לו שיער מושלם, עיניים מושלמות, מגע מושלם. הכל היה מושלם.

כולם סיפרו בדיחות מושלמות [לא מאתר וואלה], וצחקו צחוק מושלם, עד שלפתע היא הבחינה בילד המושלם שהיא אוהבת, הוא הלך לצד וקרא לה לבוא. בצעדים מושלמים היא שעתה מחוץ למקום הישיבה של חבריה ופגשה אותו לפתע, הם ישבו בגבעה מושלמת, מעל כל הפארק המושלם, האווירה הייתה מושלמת, המתח המיני היה מושלם, והתשוקה הייתה מושלמת, הם דיברו שיחה מושלמת עד שלפתע הילד המושלם שלח לעבר הכתף שלה את היד המושלמת שלו, וחיבק אותה בדרך מושלמת.

וככה הם ישבו מתחת לאור הכוכבים המושלם, מתחבקים ושמחים, הכל היה ממש [נחשו: מושלם], וברגע הכי מושלם הוא העביר את ידו בשערה בצורה מושלמת, ובטבעיות מושלמת הוא נישק אותה נשיקה מושלמת.

הם ישבו שם מאושרים עד לרגע שהיה צריך ללכת הביתה, הם נפרדו בנשיקת לילה טוב מושלמת והלכו כל אחד לבית המושלם שלו.

הגיע יום שבת, והיא התעוררה בשעה מושלמת, לבשה את השילוב בגדים המושלם ביותר והלכה לכיוון הבית של החבר החדש והמושלם שלה, אך לפתע, לאחר חיים מושלמים, היא ראתה את הדבר הכי לא מושלם שתוכל לראות אי פעם.

מהחלון היא שמה לב לחבר שלה, יושב על כיסא ועליו יושבת החברה הכי טובה-המושלמת שלה ושניהם התנשקו.

בין רגע החבר המושלם נהפך למכוער והחברה הכי טובה נהפכה לאויבת המושלמת. אך הפעם זו הייתה שלמות רעה. שלמות שהיא לא רצתה בה.

לפתע הבינה הילדה, שלא הכל מושלם בחיים, לפתע התמימות נהפכה לבגרות, הדמעות שבדרך כלל היו מאושר, נהפכו לדמעות של כעס ועצב.

הילדה, שנהפכה לאישה, חזרה הביתה בוכה, צעקה על אמה, בפעם הראשונה, הרביצה לאחיה, הרביצה לאחותה, והם לא הבינו מאיפה נפלה הפצצה.

היא בילגנה את החדר שלה, והחליפה את השירים האופטימים שלה בשירי דיכאון. את הבגדים הורודים-יקרים-מושלמים, החליפה בבגדים זרוקים ושחורים, ותרמה אותם לנזקקים, 'שלהם יהיו חיים מושלמים' חשבה.

האישה, לעולם לא חזרה לשלמות של פעם, היום היא רבה עם הוריה על כל דבר מושלם, נכשלת בכל מבחן אפשרי, שותה, מעשנת, ובהריון [והיא אפילו לא בת 18].

לסיום, רק חשוב שתבינו, הגלגל מתהפך חברים, גם אם זה לוקח שנים רבות, בסוף כל אחד מקבל את שמגיע לו.

הזמן מרפא הכל, גם שלמות.

זהו בסך הכל,

אני מקווה שהגעתם לאותה מסקנה שאליה אני הגעתי.

וגם אם לא, נקווה כולנו יחדיו שלפחות העברתי לאיזה מישהו את הזמן בנעימים.

להתראות(:

נ.ב. יום הזיכרון לשואה ולגבורה.. נזכור, ודבר לא נשכח.

פשוט הייתי חייבת להזכיר את זה.