הלוואי ויהיה כבר קר אני אוכל ללבוש את הסוודרים החדשים שלי =)
בנימה של חורף:
גשמי דצמבר מכים על הזגוגיות בצליל ניפוץ אטום לפני שנשטפים אל הרטיבות הכללית.
הרגשה של תחילת החורף, עוד לא פה אח ימהר להרטיב לכולנו את נעלי הספורט.
חודש שלם של ציפיה להתייצבות אבל השלוליות ממשיכות להאנח ולצאת מגדרן.
הבטחתי שהחורף לא אשנא את עצמי, במקום אסביר שהחורף אשם,
מביא איתו אוויר נקי ומחשבות צלולות.
את כל העצב של השנה מפיל בטיפות עגולות וכבדות על העורף שלי למשקע ענק וקשה להתנער כשהראש כל כך מלא במים.
שואפת חמצן כמו עשן של סיגריה, קצת פנימה והרבה החוצה. לא מעיזה ללכת לבד ברחובות וכשנחוץ רצה מהר, בוחנת השתקפות חולפת בחלונות הראווה.
קריר עכשיו, אוכל להסתיר את פגמיי עם בדים ארוכים ועבים
כל כך הרבה בד על הרבה פחות גוף.
מתכרבלת בתוך עצמי, הפעם פיזית, אני כל מה שיש לי בעולם.
נשיקה על המצח. כל הכבוד =)
אני רוצה אח גדול =(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
