עברו הרבה שנים מאז שהרגשתי ככה.
הרגשת הנצחון , הגאווה.
לא הרבה מצליחים להתקבל לאוניברסיטה הכי טובה בעולם, ומצחיק זה שהם לא מחפשים את החרשנים שמוציאים 800 בפסיכומטרי ו120 ממוצע בגרויות, הם רק רוצים לשמוע את הסיפור שלך. מה הקטע שלך בכלל.. מי אתה ? ולמה אתה חושב שמגיע לך ללמוד באוניברסיטה הכי טובה בעולם?
אז נכון, לקח לי הרבה זמן להתקבל (שנתיים) והרבה חפירות וניסיונות, אבל מעולם לא הייתי לוזר, ומעולם לא נכנעתי. מעולם.
גם כשהיה לי הכי קשה בעולם ביחידה והייתי בטוח שהמוות קרוב מתמיד, לא וויתרתי ולא נפלתי. וקיבלתי עיטור לאחר המלחמה.
גם כשהייתי ביערות לבדי 887 יום. אמרתי שאני הולך לעשות את זה ועשיתי את זה. ולמרות שרציתי לחזור הרבה פעמים לא חזרתי וכן נשארתי ודבקתי במטרה שהייתה לי בהתחלה.
אף פעם לא נפלתי על ברכיי,
אמת,
יש לי את הבלוג הזה שמזכיר לי את הנעורים ובגלל זה גם פתחתי אותו פה,
ופה נראה כאילו יש לי נקודות שבירה. אבל אף פעם בחיים
בחיים אני לא אוותר.
הרווארד אני מגיע! :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
