עוד הרבה זמן לפני שידעתי שאני אתקבל , חשבתי איך אני אודיע לאנשים שהתקבלתי להרווארד. לפעמים חלמתי על זה.
אבל כשהגיע הרגע, לא אמרתי לאף אחד.
בארוחת החג הגיעו כל הדודים לסבתא והחלטתי שבאותו הרגע אני אודיע להם שאני עוזב שבוע הבא, אך גם כשההזמדנות הגיע, לא אמרתי דבר.
כנראה שאני טוב בלברוח. תמיד הייתי.
אז המזוודה כבר מוכנה והשותף שלי התחיל לחפש שותף אחר
אני אשקר אם אומר שאני לא מתרגש.
ביום ראשון הטיסה וכבר ביום שני אני מקריא חיבור על הצבא הישראלי בסוכנות היהודית בניו יורק.
כשאני אסיים את החיבור אני אכתוב אותו כאן, סתם כי התחלתי לאהוב את הבלוג המסריח הזה. מזכיר לי את הנעורים (כבר אמרתי?) .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
