אני לא מאמין שהוא אפילו לא טרח ליצור איתי קשר.. עדיין.
לחשוב שבשבוע הראשון חיכיתי ליד הטלפון כמו אדיוט, מנסה להעביר לו מסרים תלפטיים.. תתקשר כבר.
לי לא היה את האומץ להיות הראשון שיצור קשר.
אני לא זה שנטשתי אותו, הוא זה שעזב אותי ביום בהיר אחד כמו כלום. זה נחת עליי בבום, הרגשתי איך שהלב שלי מתנפץ לחלקים, שברים, רסיסים..
הוא זה שחייב לי הסברים.. אז איך זה שדווקא הוא, שכל כך הגיוני, כל כך ריאלי, הבחור הפיקח שלי, השאיר אותי בפה פעור בלי לספק תירוץ שישמע מספיק משכנע למעשה שכזה?
פתאום הוא נעשה לי צדיק גדול, החליט שזה בשביל אבא שלו. נו באמת. הוא יכל לבשר את הבשורה הזו בכל השכונה, אין אחד שמכיר אותו כמוני.
אני מכיר אותו מבפנים, מבחוץ. לכן התעצבנתי כל כך, זה הגעיל אותי ברמה בלתי ניתנת לתיאור, השקר הנתעב הזה.
אל תשחק לי אותה בובה על חוט. יש רגע שבו אתה מחליט להיות אתה, לעמוד על שלך ולהתחיל להתנהג כמו גבר. לא, לא גבר, בן אדם.
אני לא חושב שאי פעם הייתי כל כך מאוכזב ממישהו כמו שאני כרגע, מאוכזב ממך.
אתה זוכר איך אמרת לי פעם, שבלעדיי אתה שום דבר? אז איך זה קרלי, תסביר לי, שפתאום אתה עף מכאן ופוצח בחיים חדשים ואקטיביים, בלעדיי?
אתה זוכר איך הייתי לפני שהתאחדנו? הייתי אפאטי, אדיש, קר ומנוכר. לא נתתי לאף אחד לחדור לבועה הפרטית שלי. אתה גרמת לי להיפתח בכל כך הרבה קונוטציות.. אתה שינית אותי בתור בן אדם.
והריחוק שלי מאנשים.. אתה שינית את זה, גרמת לי להבין שהחיים הם לא שחור או לבן, יש גם אפור ואפילו ורוד.
עכשיו אני מבין שהאדישות שלי הייתה מוצדקת.
אם הייתי נשאר אותו האדם, לא הייתי נפגע ככה. למען האמת, לא הייתי נפגע בכלל.
היית בשבילי רק סטוץ חולף ולא יותר. אבל לא, אתה גרמת לי להתאהב בך, גרמת לי להאמין שגם אתה בי מאוהב, גרמת לי להבין שיש גם משהו מעבר לסקס, שנקרא אהבה אמיתית, טהורה. כמו שהייתי בטוח שיש לנו, ברגעים שבהם חלקנו את אותה המיטה והתחברנו לגוף אחד.
אני לא יודע איך עוד להבין את זה, חוץ מהעובדה שכנראה כל זה היה פשוט.. אשליה.
זה לא מה שחשבתי שזה.
רימית אותי,
השתמשת בי,
שיחקת בי,
וכשנמאס לך,
זרקת אותי.
כל כך ילדותי, כל כך לא אתה.
התלמיד המצטיין, הספורטאי המצליח, הפעיל חברתית. חשבתי שאתה אחר, גרמת לי להאמין שאתה כזה.
כפיים לך, רכשת לך כישרון נוסף,
עכשיו אתה יכול להוסיף לרשימת ההצטיינות שלך גם משחק מעולה.
בינתיים..

מזל שיש לי אותך.