תיקון הוא החלום של הדברים השבורים |
| 8/2009
שאלה למומחי החתולים שבקהל, תהיה אקטואלית ואיך פעם כתבתי פי אלף יותר טוב
למומחי החתולים:
האם אפשר להביא חתול בית שגדל בדירה אך מגלה שאיפות בלתי נשלטות לפרוץ החוצה, לחצר שוקקת חתולי רחוב, ביניהם לפחות זכר אחד לא מסורס?
תהיה אקטואלית:
כל פעם שמדברים על אאוטינג וכאלה, תמיד עולים שני שמות שחוקים, כבר עשרים שנה לפחות, ואף פעם לא מזכירים את השם השלישי, של זמרת אחת שפונה לקהל הרבה יותר רחב שהרבה יותר זקוק להצהרה הזאת. למישהו יש הסבר?
ואיך פעם כתבתי הרבה יותר טוב:
1
ומה יש לליבידו שלי בזמן האחרון שהוא נאחז לו ככה בכל מושא חולף
בכוח אני מושכת אותו מנתקת בפרימה קולנית את כל כפתורי הואקום בבת אחת, בוא ליבידו, בוא, הולכים, אנחנו לא קונים כלום היום, רק עצרנו רגע להסתכל בחלון הראווה, גם פיצה לא בא בחשבון, נגיע הביתה אני אכין לך משהו מזין, אחר כך סיפור שיר ערש ולישון
והוא נשרך בעקבותיי מדולדל ושמוט איברים עד שפתאום שוב עוצרת אותי המשיכה העזה מאחור, שוב הוא נתקע בעיניים עגולות ומוקסמות ואני בחוסר סבלנות מחכה לו שיתנתק, אני כבר עייפה למען האמת גם הוא, ויש לי הרגשה ששוב זה ייגמר בהתקף של זעם ודמעות ומבטים מרחמים מסביב, די נו, די עם זה כבר, נמאס.
2
C.V.
אף פעם לא רציתי להיות מיוחדת, לא רציתי להיות מרדנית
באמת
רק רציתי שיאהבו אותי שיקבלו אותי רציתי להיות כמו כולם הסתכלתי עליהם במבט מאומץ עקבתי אחרי כל הפרטים שיננתי רשמתי לעצמי פתקים קטנים במוח הוראות הפעלה
הייתי ממלאת אותן בקפידה קו לקו תו לתו
כמו תלמידה צייתנית אחרי המורה לפסנתר
קו לקו
תו לתו
בכל מקום שהגעתי אליו, תמיד אותו סיפור
אני לומדת מהר את התחביר יש לי ראש טוב לכללים מופשטים
מהר מהר אני יודעת לענות נכון על כל השאלות הסינטקס מחליק לי על צירים משומנים הו איזו רמאית טובה אני, אשפית ממש,
הכי אני טובה בלרמות את עצמי
לא תאמינו כמה פעמים שכנעתי את עצמי שאני מבינה על מה אני מדברת שאני מרגישה את מה שאני אומרת, מגירות מתפוצצות מפקפוקים מקומטים ומחוקים יש לי בראש
לו רק יכולתי לעצור באיזו פאזה, למה תמיד חייב לבוא הרגע הזה, ההולגרמה ניתקת מן הגוף כמו נשל הופכת שוב לקובץ הפעלה, שוב אני עירומה על במת המוח ממצמצת בזרקורי התודעה מגששת אחר עלה תאנה תירוצים צידוקים תחליפים, עכשיו מהר מהר להמציא למצוא סיפור חדש קורות חיים אלטרנטיביים
הכי אני שונאת שאומרים לי כל הכבוד או איזה אומץ
בכל מבט הערכה אורב לי מבטו של החוקר
הכי אני טובה בלעזוב רגע לפני
לקלף לבד את האיפור שניה לפני שיד חשדנית תישלח בעקבות המבט
הכי הרבה ניסיון יש לי בשריפת גשרים.
3
חיטוי
ומה יהיה עם צלחת הפטרי הזו שקבועה לך בחזה
כל חיידק קרבה שנוחת בה מצמיח מייד מושבה, שלא לדבר
על מגע יד אדם, אוהו
מתי נדבקתי באיידס הרגשי הזה
כל חשיפה מזערית נגמרת בדלקת
מערכת הלימפה הנפשית קרסה מזמן
כמה תאים לבנים עוד מתייצבים לדגל מעשה-שגרה, אבל נוטשים מייד
דומה שאין מנוס מנקיטת סטריליזציה מקיפה
היגיינה אכזרית כמאמר המשורר, כאן יבוער
כל זכר לאינטימיות
קור כוהלי יצרוב את כל הנקבוביות, חיטוי מקיר לקיר
אטימת ואקום
ושנת מאה שנה.
מ.ש.ל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
