תיקון הוא החלום של הדברים השבורים |
| 5/2010
2.
"שבי בבקשה"
"...?" קולו של אלכס תלש את אמליה מן הזמזום המנומנם של סלון היופי והנחית אותה בחדר השקט. במאמץ התיקה את עיניה מן הקסדה ומיקדה בחזרה את מבטה – שולחן, כיסא, לשבת. "תודה".
"אם לא אכפת לך, אני צריך שתעני לי על כמה שאלות סטנדרטיות. אף אחד לא יראה את הפרטים האלה חוץ ממני".
"אין בעיה", אמרה אמליה ודקלמה באדישות את הנתונים – שנת לידה, מקום לידה, השכלה, עבודה, מצב משפחתי, כתובת, טלפון, מייל.
"ברשותך, לפני שאני מסביר לך באיזה ניסוי בדיוק מדובר, אני רוצה לעשות מבדק קצר כדי לראות אם את בכלל מתאימה למה שאני מחפש".
אמליה כבשה חיוך. מבחן קבלה לניסוי – זה היה דבר חדש. "אין בעיה", אמרה שוב.
אלכס פתח מגירה, הוציא דף נייר מקופל ופרש אותו על השולחן. במבט ראשון הגיליון נראה לאמליה כמו תרשים גדול וצבעוני של סולמות-וחבלים. במבט שני הוא הזכיר לה יותר מפה עתיקה, מאלה שבהן נקודות הציון מיוצגות בציורים ולא בסמלים. אבל בכל פעם שניסתה להתבונן ביתר תשומת לב באחד הציורים, התברר לה שהוא לא מייצג שום דבר מוכר. לאף אחד מן הציורים בתרשים הזה לא היתה מילה שהתאימה לו. אם זאת היתה מפה, אז כנראה זאת היתה מפה של כוכב זר או של יקום אחר, שמרחוק הדברים בו דומים לדברים שביקום שלנו אבל מקרוב הם שונים מהם לגמרי.
"אני רוצה שתסתכלי קצת בדף הזה, ותספרי לי כל מה שעולה על דעתך באותו זמן. את לא צריכה לתאר לי את מה שמצויר בו – את יכולה, אבל את לא חייבת. פשוט תני לעיניים שלך לשוטט על הדף ותספרי לי את המחשבות שצצות לך בראש תוך כדי".
אמליה הרגישה איך היא מחסירה נשימה, איך העיניים שלה מתרחבות ומתנוצצות, איך הלב שלה מנתר באושר. למבחן הזה היא מתכוננת כל החיים! עשרות אלפי שעות של ניסיון היא כבר צברה בבהיה בדפוסים חסרי משמעות – טפטים, פורמייקות, ציפויי לינולאום, אריגים מודפסים, ריצודי אור על עפעפיים עצומים, כוכבים, עננים, גלים, מה לא – כשהמחשבות שלה מתחקות כמו חלזונות אחרי הקווים החצי-אקראיים, מוצאות בהם פרצופים וארמונות ומפלצות וחיות וידידים ואויבים, מתנתקות מהם לפרקים ואז חוזרות בחזרה ומגלות באותו מקום עצמו משהו אחר לחלוטין. כמה פעמים תהתה לאן הולכות כל המחשבות האלה אחרי שהן מבקרות אצלה. אולי יש באר שאליה הן נאספות, אולי יש מישהו שניגש לפעמים לבאר הזאת ושותה ממנה. לא, היא ידעה שלא. אבל עכשיו, בפעם הראשונה, המחשבות האלה לא יחלחלו דרכה וייספגו במקום שאיש לא מגיע אליו. בפעם הראשונה יהיה מי שיקשיב להן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
