לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


תיקון הוא החלום של הדברים השבורים

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2010

לילה HD או מאניה אהובתי


יצאתי לרחוב והפנסים והרמזורים היו מבהיקים וחדים והצמרות כהות ומבריקות, וכשהרמתי את הראש השמים היו כחולים-שחורים והעננים לבנים ומובחנים, והיתה הרגשה שאם רק אטה את האופניים בזווית הנכונה השדרה תישא אותי הישר למעלה לרקיע, וכך נסעתי לי במעלה שדרה אחת ובמורד שדרה אחרת, ובדרך התנגן לי בראש שיר ישן מפסטיבל שירי ילדים שהיה פעם, בעידן אחר, אילן וירצברג ונורית גלרון למילים של נורית זרחי, ונזכרתי שהבלוג הזה, שלפני ארבעה ימים בדיוק מלאו לו שש שנים, הכל השתנה בו: העיצוב ושם הבלוג והיוזר שלי והפוסטים והקוראים והמגיבים, שום דבר לא נשאר פה מאז חוץ ממני ומלינק אחד פה בצד שמלווה את הבלוג הזה מיומו הראשון וככל שזה תלוי בי ישאר פה עד יומו האחרון, לשיר הזה של נורית זרחי. ובכן לכבוד יום הולדתו השישי של הבלוג ולכבוד הלילה הפתוח והצלול שקיבלתי כמתנת חינם מהעולם, אעתיק לכאן את השיר, מילה במילה.


הגשם חושף את שמם הסמוי של העלים
לבי חם כמו נרחץ בדם
עונה חדשה אהבה
שטה בתוך לבנו הזעיר כבתוך אוקינוס
אף פעם לא נוגעת

אם תלוי בי דבר ראשון הייתי מוותרת
על הגעגועים כעל מחלה
רק אז אני חולה עוד יותר
נותר רק להתעופף מעצמי
דרך טבעת אש להתעורר בכוח
מחלום אל תוך חלום

וכשזה כבר קורה מיד אני נזכרת
בשמו הסמוי של לבי
כאילו הוא יתום לא אפילו זה חשוף מדי
עלי לקרוא לו אזרח במעיל גשם ארוך
כשבאמת שמו הצרוב הוא ילד מטורף
אף אחד אחר לא היה רוצה בו במקומי
עם כבוד עצמי כשל ציפור רטוב
וזה דווקא בארץ שכולם מוכרחים להיות בה חזקים ויפים.

יותר מכל אני רוצה לנהוג
על פי הלוח האמיתי של דברותיו
אבל מה לעשות והוא רוצה שאתפשט
לעין כל אראה מה שחסר
ברור שהוא גורר אותי לאבדון
ואני מרדימה אותו שן שן
לב מפגר הכל או מיד
תקבל רק במוות

נורית זרחי


כאן אפשר גם לשמוע אותה קוראת את השיר בקול רם.




לא, באמת. אני סקרנית אם למישהו חוץ ממני זה קורה לפעמים, שהמציאות מתחדדת ומתרחבת והכל נראה צלול ומלא עוצמה וכאילו הרבה יותר קיים. כמו כשהייתי בכיתה ג' והתאימו לי משקפיים בפעם הראשונה ובדרך חזרה מהספריה שמתי לב פתאום שהצמרות הפכו מכתמים מטושטשים לסבך מהמם של ענפים ועלים עם גבולות ברורים. העולם נהיה עז יותר ואפשרי יותר ואני מרגישה שאני מסוגלת לעשות הכל - הכל! כל מה שארצה.

רק לי זה קורה? איך עושים שזה יישאר?

נכתב על ידי , 15/6/2010 23:45  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , ציורים ואיורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'ני אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'ני ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)