כנפיים

הגג שלי זה שנה וחודשיים.

שנה וחודשיים בדיוק.

לרבע תמני היה גג חצי שנה. עד שהוא פגש אותי.

לי יש גג שנה וחודשיים.

זה הכי הרבה. ברצף.

אתמול אני ונסיך היינו שנה וחודשיים. לא חגגנו. גם לא נחגוג את זה. נכון לעכשיו.

טעות ועוד טעות. בסוף גם זה התפוצץ.

שנה וחודשיים של חברות. אהבה. שותפות. סובלנות.

שנה וחודשיים שגרתי בארמון. כמו נסיכה. עם נסיך אחד צמוד. על סוס לבן. וM16.

שנה וחודשיים של ציפייה מתי כבר יחזור הביתה מהצבא.

שנה וחודשיים של חיבוק ארוך ונשיקה ארוכה אחרי שבועיים של צבא.

שנה וחודשיים של חוויות. הכרויות חדשות. של משפחה. חברים. צורות חיים.

שנה וחודשיים של חיוכים. מהלב. מבפנים.

שנה וחודשיים.

וזה מספיק לבנתיים.

הנה, אני שולחת לדרכו עוד עלם יפייפה ונהדר עם חותמת "שירלי" שדבוקה לו לעבר. לתמיד. לעתיד.

הנה אני שולחת לי עוד חלק קטן ממני שנטמע היטב באחר. שולחת חלק ממני שתמיד תמיד יהיה חסר.

כי שירלי של אוהד, היא לא שירלי של אפחד. היא שירלי רק שלו. ככה איתו.

שירלי של אוהד פורשת כנפיים, והולכת איתו יחד ונפרדת ממני. משירלי של לבד. שירלי שהיא לא של אף אחד.

בהצלחה, אוהבת תמיד תמיד.