כנפיים

ואו. לא נכנסת לבלוג משהו כמו שבעה חודשים.

עבר הרבה בחודשים האלה.

אנלא אתחיל לפרט הכל.

סתם פתאום התחשק לי לכתוב קצת. לא עשיתי גם את זה הרבה זמן. אולי בגלל שאין לי זמן. אולי סתם כי לא היה לי כלום להגיד.

גם עכשיו אין לי. אבל בכל זאת מתחשק.

אולי בגלל הפאדיחה.

אה כן, קרתה לי היום פאדיחה. כל כך פאדיחה עד שהתקשיתי להודות בפני עצמי כשגילו אותי עם 'המכנסיים למטה'.

ואו. לקח לי כמה דקות רק להעז לפתוח את ההודעה שחשפה אותי במערומיי. אז תחשבו כמה קשה היה לי לקרוא אותה.

איך הצלחתי לדעת שעלו עלי ולהמשיך הלאה היום אין לי מושג.

יהיה בסדר. כרגיל.

אז מה יש לי היום.?.. משפחה, כמובן. בריאה שלמה, אוהבת. היום בדיוק לאור יש יומולדת 11. נאספנו פה כולם. נחמד כאן.

אז יש משפחה.

עדיין יש צבא. קצת יותר מאתגר ודוחק ומעניין ממה שהיה לפני זה, אבל עדיין צבא.

יש גם את אוהדי הנסיך. יש גם אותו. למרות שהוא גם בצבא, רוב הזמן.

יש גיטרה. ויש גם אורגן ביומיים האחרונים. ששב להנעים לי את הזמן. נזכרתי בכמה אקורדים, ואני משננת בעזרתם שירים.

עדיין נשמע כמו נגינה של ילדה בת 12, אבל יהיה בסדר גם עם זה.

איציק קנה היום גיטרה, עזרתי לו לבחור. קנה אקוסטית, יפייפה.

וזהו. זה מה יש.

יש גם תוכניות. אבל אפילו הן  לא ממש ברורות. עדיין לא סגור על מה בדיוק יהיה ולמה. אבל יש.

גם עם זה יהיה בסדר. כל יום אני פוגשת אנשים חדשים שעושים לי חשק למשהו אחר.

אתמול רציתי להיות ראש ממשלה. גם סיפרתי על זה לאוהד. ואמרתי לו בדיוק מה אני הולכת לעשות, כצעדיים ראשונים בתפקיד.

הראשון בהם זה למחוק את כל ההגברות בבית הספר, ולעשות לימודים רק במקצועות הבסיס. שאנשים יצטיינו בהם.

חשבתי גם ש50% מציון הבגרות יהיה בכלל שכלול של ציוני סוף שנה מכיתה א'-י'. שהציון בגרות יכלול תקופה של 10 שנים פלוס תוצאות המבחנים. ואולי אפילו שהתלמידים יעמדו כשהמורה נכנס לכיתה, אולי אפילו לקרוא למורה רק בשם משפחה. גב' כהן. גב' לוי.

ואחרי זה, אני אקח את הגיזבר שאחראי על כל האגודות של התרומות ואני אבקש ממנו תוך שבועיים להציג לי דו"ח במראה עד האגורה האחרונה, כמה כסף נאסף, ממי, מתי ולאן הגיע ומה עשו איתו וטלפון של סניף של כל עמותה להתקשר ולבדוק שאכן הגיע הכסף.

אחרי זה כמובן נשים את כל הפלסטינים בסיני. נקים להם שמה אחלה מדינה.

את עזה נשטח ונעשה ממנה איזורים חקלאיים, למרעה, ולגידול ירקות.

אפילו נשמח לעזור לפלסטינים להעתיק את הבתים שלהם לסיני. נקים להם שם תשתית ראשונית של חשמל מים וביוב. אבל זהו. שמשם יסתדרו לבד.

על זה חשבתי אתמול.

אבל היום כבר לא כל כך מתחשק לי להיות ראש הממשלה. היום מתחשק לי להיות צלמת. צלמת של איזה עיתון שתסתובב על היום על אופנוע ותצלם כל מיני מקרים משעשעים.

שבוע שעבר רציתי להיות יועצת תקשורת בעריית באר שבע. אחלה כסף. וגם מעניין מאוד.

רציתי לעבור לגור בתל אביב, וגם להשאר בבאר שבע. רציתי להשתחרר אבל עדיין לא סגורה על אם לחתום כמה חודשי קבע.

רציתי אתמול ללכת לישון, בלילה, אבל גם לצאת עם חברים. בסוף נרדמתי עם בגדי יציאה.

רציתי להחזיר תגובה על ההודעה המפדחת היום. כי התעצבנתי. אבל הוא רשם: ואל תעני לי!!!!

אבל דווקא בגלל זה רציתי עוד יותר לענות. כי למה מי אתה שתגיד לי מה לעשות? מצד שני, זה כל כך לא מזיז לי שאני לא אטריח את עצמי אפילו לענות לילדותיות הזאת.

בושות.

יהיה בסדר. נעבור גם את זה.

חג שמייח ושנה טובה ומתוקה