"אני מודה באשמה", מרכינה את ראשי ומתבוננת בידיי המוכתמות בדם.
רצחתי אותנו, במו ידיי, "במו שדיי היפים", לדברייך.
אני אנקה מעליהן את הדם עם כל דבר שתרצי- עם נפט, עם חומצה זרחתית, רק תגידי.
אני עפר לרגלייך, את חופשייה לעשות בי כרצונך.
אחזי בפרק ידי בחוזקה, וגררי אותי אל מפתן הדלת, שם תרצעי את אוזני.
תרצעי את האוזן של מי שמעה כל מה שעשו לך בעבר, ששמעה הכל, ובכל זאת בגדה.
עכשיו אני עבד עולם. אין דרך חזרה.
הכל נכון, אני מודה באשמה אני מודה באשמה, אני מודה באשמה. הבדידות, הזימה, כשלון, הצלחה פחדים וקנאה, שיכחה. את מי אתה אוהב? את מי אתה אוהב, את מי אתה אוהב?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
