אם לפני כמה חודשים כתבתי שהצבא גזל ממני את היכולת לכתוב ברמה שבה כתבתי לפני הצבא, אז היום אני טוען כך פי כמה וכמה.
הכתיבה שלי תקועה כל-כך.
יש כל-כך הרבה דברים שהייתי רוצה לכתוב, כל-כך הרבה מחשבות שלא מצליחות להיתרגם מהראש אל הדף בבלוג, אפילו במכתב יום-הולדת,
מרגיש קצת כמו במבחן בהסטוריה, שאתה מנסה להרחיב את הידע שלך, את המחשבות שלך, ופשוט לא מצליח לעבור מספר מסוים של מילים.
יכול להיות שזה בגלל שאין לי זמן עם עצמי לכתוב, כמו שהיה לי פעם. אין לי אינטרנט בדירה שגם ככה אני נמצא בה פעם בשבועיים, ולא תמיד אני לבד, ואין לי את השקט שלי כשאני נמצא על המחשב כי תמיד צץ משהו, והייתי שמח מאוד אם מישהו היה נועל אותי בחדר עם דף ועט, או עם מחשב ומקלדת, ופשוט אומר לי שאני לא יכול לצאת עד שאני לא כותב משהו ראוי, כי פעם הייתה בי כזו יכולת, והיום אני כבר לא זוכר איפה היא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
