לא מזמן התקשר אליי חבר קרוב ושאל אותי אם אני וחברתי נרצה לבלות איתו ועם חברתו בכנרת את ערב יום העצמאות ואת יום העצמאות עצמו. לכאורה, הצעה לגיטימית, בהתחשב בכך שאני והחבר מכירים כבר קרוב לתשע שנים, ועברנו הרבה בתשע שנים האלו. החל במשחקי טניס ליליים בקיבוץ שלי, וכלה בטיסה לפולין במסגרת בית-הספר ועד לפטירתו של אבי. בין לבין עברנו עוד כמה דברים.
אם לומר את האמת, אף-על-פי שבשלוש שנים האחרונות העובדה שיש לחבר הזה חברה מקלה עליי ועכשיו גם על חברתי בחלק מהעול של בילוי איתו [שלא תבינו לא נכון, אם לבלות עם בוריס (החבר) היה עול לא הייתי חבר שלו כיום, אך כמו סם, גם אותו מומלץ לתרוך במינונים נמוכים, שכן בשני המקרים התוצאות עלולות להיות הרסניות], אנחנו עדיין מעדיפים את בוריס כשהוא לבד, ללא טניה (חברתו).
לכן כשהוא הציע לי את ההצעה המדוברת סירבתי בנימוס. גם אם לי ולגילי (חברתי) לא היו תוכניות ליום העצמאות (ויש לנו), לא היינו מעוניינים להעביר עם הזוג את יום העצמאות, והיינו מעדיפים לבלות אותו לבדנו.
במהלך השיחה עם בוריס נזכרתי בדבר שאמר לי לפני שבועיים. טניה סגרה שבת ואני והוא ישבנו בדירתי, והוא אמר לי כאובד עצות שטניה רוצה לנסוע לכנרת אך היא מעוניינת רק אם עוד זוג יצטרף אליהם, ועכשיו מתוקף היותו גבר אשר נשלט על-ידי חברתו הוא שואל מה דעתנו להצטרף. אמרתי לו שנראה בהמשך בעודי חושב לעצמי שלפעמים להיות ישיר מדי פוגע באנשים.
להצעה הטלפונית סירבתי בנימוס, ונזכרתי בדבר נוסף. כאשר בוריס וטניה היו התחילת דרכם בוריס היה שואל אותי בלילות לאן כדאי להם לצאת, מכיוון שטניה דרשה (!!) כל ערב (!!) שייקח אותה לבלות במקום חדש אחר. לטובת בוריס ייאמר שיש לו דלקן, ובכך יש בידו היכולת לרצות את טניה.
לי אישית אין דלקן ובכל פעם שאני לוקח רכב מהקיבוץ אני צריך לחשוב עד כמה אני צריך לצאת לנסיעה הזאת. אני מאמין שזו חלק מהסיבה שכאשר אני וגילי בקיבוץ הבילוי המועדף עלינו הוא ישיבה אצלי בדירה ושתיית אלכוהול ואכילת בייגלה שטוחים עם גבינה לבנה. חוץ מזה ישנם גם ההבדלים בהעדפות האישיות של שני הזוגות. לגילי דווקא יש דלקן, אך עדיין כשאנחנו אצלה הבילוי המועדף עלינו הוא ישיבה באותו פאב בפלורנטין ואחריו תמיד אותה פיצרייה במרחק הליכה מהפאב. זה מבאר לנו את ההבדל המהותי שבתפישה של הבילוי בין בוריס וטניה ובין גילי ואליי.
בכנות מוחלטת, יש פעמים שאני וגילי אצלי ואנחנו נוסעים לראות סרט בלב המפרץ. מה גם שברוב הפעמים אצל גילי כשיש לנו אוטו משלנו לסוף-שבוע שלם אנחנו מנצלים את ההזדמנות ונוסעים לצפון הרחוק, ובדרך-כךך לאחר נסיעה כזאת מתווספים כ-700 קילומטר לרפרטואר של הרכב. ככה אט-אט אנחנו צוברים חוויות ומקומת ובילויים. אולם קצב צבירת החוויות שלי ושל גילי שונה מהקצב של בוריס וטניה.
כמו שכתבו לפניי ויכתבו אחריי, הקדמה והשינויים באיכות וברמת החיים העוברים על החברה המערבית ועל מדינת ישראל בפרט הם חרב פיפיות. אמנם טניה ובוריס כבר היו באינספור מקומות וטיולים ובילויים, אך זו בדיוק הסיבה שטניה פוקדת על הגבר שלה שיצרף לכנרת עוד אנשים, ומאיימת עליו בכך שאם לא יבצע כרצונה אין לו טעם לקבוע את הנסיעה כלל. לעומתם, אני וגילי עדיין לא חווינו את בריכת השכשוך בתל-דן, או את הגשר באילת, או ביקור במפעל עלית (למען האמת למפעל עלית ושטראוס יש תהליך סינון קפדני של מבקרים, בתהליך הסינון הם פשוט לא עונים למתקשרים אליהם), וכל אלה ועוד עדיין נכללים ברשימת הדברים שעוד לא עשינו. ידעתם שמעל 80% הגברים שיש להם חברה או אישה עדיין גולשים באתרים המיועדים למבוגרים בלבד? והסיבה לכך היא אינה שחברתם או אשתם מתחסדת. רוב הנשים היו מתנהגות כמו באתרים האלה אם הן היו יודעות שבזכות התנהגותן הגברים שלהן יפסיקו לחפש עניין באינטרנט. כמו שכדור-הארץ הוא מקור משאבים אשר מכלה את עצמו, ככה הן הנשים בעבור יותר מ-80% מהגברים. אני אישית משאיר את האינטרנט לבדיקת חשבון הבנק שלי ומדי פעם לעדכון הבלוג. כמו כן כאשר רכשתי לאחרונה מכשיר אייפון נפרדתי ממכשיר פלאפון בן 4 שנים, בו לא היה וואטסאפפ ולא פייסבוק ולא משחקים. אפילו מקום למוזיקה בקושי היה. אתם יכולים לתאר לעצמכם פלאפון שמיועד אך ורק לשיחות ולהודעות SMS? כנראה שלא. הרוקי מורקמי כתב בשניים מספריו שחתול אשר נמצא בתנאי רעב קיצוניים נאלץ להיות קניבל ולאכול בן-מינו, חתול אחר, ולאחר מכן אין ביכולתו לחזור למנהגיו לאכול משהו אחר. בעיניי זו הקבלה לחברה הישראלית הנוכחית, רק שלא ברור לי מהם תנאי הרעב הקיצוניים אליהם נקלענו. אולי שיעמום מהמצב הנתון שלנו. אותה אישה, אותה משרה, אותו מכשיר פלאפון.
לכן הנסיעה שלי ושל גילי לכנרת תהיה בתנוחה המיסיונרית עם דלתות נעולות ולא ברביעייה כפי שבוריס וטניה רוצים. בגלל שעדיין יש בתוכנו מכשיר שמיועד אך ורק לשיחות והודעות, וגם אם האייפונים שלנו אומרים אחרת, תמיד נעדיף את הצנע (היחסי, כמובן).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
