נסעתי בחג לדיזנגוף סנטר באוטובוס עירוני.
ישבתי הפוך לכיוון הנסיעה ומולי ישב זוג פריקונים. בן ובת. לא רחוק משם ישב עוד זוג פריקיות.
ישר זיהיתי שהם נוסעים למפגש ישראבלוג.
רציתי לשאול את הבן והבת אם הם נוסעים למפגש ישראבלוג למרות שידעתי שהם יענו לי שכן.
רציתי לשאול אותם אם המפגש לא אמור להיות בעזריאלי, וחשבתי שהם יענו לי שמאז שסגרו את הגג בעזריאלי העבירו את המפגשים לסנטר.
רציתי להגיד להם שפעם גם אני הייתי כמוהם, שזה שיושב פה בבגדים מ-H&M בגוונים כחולים ובטבע נאות פעם היה הולך רק עם נעלי ואנס וחולצות של חברות סקייט ומכנסי דיקיז. סופגי זיעה וצמידים שחורים עיטרו את מפרקיי, חגורת ניטים על מותניי ושיער מתולתל ארוך צובוע הסתלסל מקודקודי.
שלפני 6 שנים הייתי בדיוק באותו מקום בו הם נמצאים עכשיו. גם אני הייתי נגעל ומרכל על פרחות וערסים שעוברים על פניי (מודה, אני עדיין עושה את זה).
שגם אני הייתי מחפש תשומת לב בבלוגים, מעלה את הבטחון העצמי שלי באותו זמן שאני מעמיד פנים שאין לי כזה.
שגם אני הייתי חי מחג לחג, למפגש הבא, לשלושה או ארבעה ימים שבו אוכל לברוח מהסביבה שלי ולהיות חלק ממשהו אחר, משהו שבאמת מדבר אליי.
לחיות כמו הומלס עם 400 שקלים לארבעה ימים, לבזבז את כל הכסף על מוצרים שהם סמלי סטטוס במעגל שלי ולאכול שאריות של אחרים בשביל לחסוך. לשפוך מים מהקומה העליונה בעזריאלי על עוברי אורח, להרוס את הפן או סתם את היום לעכברי קניון רנדומלים, לרדת במדרגות נעות ובסופן ללחוץ על הכפתור שמשבית אותן ולברוח, לנסות להכנס לקניון וכשהמאבטח אומר שאין כניסה לפריקים להגיד לו שאני בכלל לא פריק ושזו זכותי להכנס לקניון, וכשזה לא משכנע אותו ללכת לכיוון החניון התת-קרקעי ולעלות דרך שם במעלית, ללא בדיקה בטחונית. בימים אחרים החניון התת קרקעי היה משמש לדברים אחרים לגמרי. הנשיקה הראשונה של מיי בחייה הייתה בקומה 1-. הרבה מאוד נשיקות אחרות התרחשו בקומה 4-.
לילות לבנים עם ידידות שהתפללתי שהלילה יוביל לאנשהו, לפעמים הוא הוביל.
מפגשים יום אחרי לילה חסר שינה כי התמזמזנו כל הלילה.
לחבק זונות חיבוקים כי אין דבר יותר מגניב ממישהו שמשיב לך חום, אפילו אם מזוייף.
להכיר את המוכרים בחנות של וואנס באופן אישי.
רציתי להגיד להם שהם נמצאים כרגע בתקופה הכי כיפית בחיים שלהם, שבעוד כמה שנים הם יתגעגעו לזה.
רציתי להגיד להם שהייתי שמח מאוד לחזור לחיים האלה, אבל אני לא יכול כי כל מי שאי-פעם הכרתי עבר לפייסבוק, חוץ ממני.
אפילו רציתי להגיע למפגש, רק בשביל לראות, להשוות, להעלות זכרונות. לראות מה נשאר ממה שאני הכרתי, אצל הדור שבטח אפילו לא יודע שפעם הייתה חנות של ואנס בקינג ג'ורג'.
אפילו הייתי יושב איתם ומדבר על מה שהיה.
אז שאלתי אותם אם הם נוסעים למפגש ישראבלוג.
בתגובה הם ענו לי "מה זה ישראבלוג?"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
