|
דמעות של אש אנחנו יכולים אולי לבטא את החלומות והסודות הממלאים את ליבנו,אבל המילים הן כלי עלוב.
מילים לעולם לא יוכלו להביע באמת את מה שאנו רוצים לומר,שכן הן כושלות,מגמגמות ושוברות את הכלים המשובחים ביותר
|
| 7/2008
I walk alone לפני כמה חודשים החלטתי להפסיק לכתוב פה,פשוט כי לא היה לי מה. לאחרונה,התחלתי להתחרט על ההחלטה הזאת,בייחוד כי פתאום נהיה לי מה לכתוב עליו.
ככל שאני מתבגר,כך אני מוצא פחות ופחות אנשים שאני יכול לדבר איתם.פחות ופחות אנשים שמבינים אותי. אני מחפש חידוש וסגנון החיים הנוכחי לא מאפשר לי זאת. הצבא,המצב שאני הולך להיות בו בצבא,מתסכל. חצי שנה אחרונה של שבוע שבוע,חצי חופשי וחצי לא.מספיק זמן בשביל לא להרגיש צבא,אבל עדיין חייב לחזור אליו בסוף.
כל כך הרבה דברים מעמיסים עלי... כלוא במסגרת חסרת ההגיון הזאת.
לפעמים,בשביל להתגבר על העבר,צריך לנטוש כל קשר אליו,לנתק אותו,כמו שעשיתי תמיד. עבר...כל כך הרבה ממנו,בכל כך הרבה זמן.
פתאום מזרח אסיה נראה כל כך מושך...כל כך קורץ.
מצחיק איך שכשרוצים להכיר מישהי,אז נחמד אם היא זורמת וקלילה,אבל צד שני,אם היא זורמת וקלילה איתך,היא כנראה ככה עם כולם... ומי אמר שאם היא הזדיינה איתך בפגישה הראשונה,היא לא תעשה זאת עם אחרים,כשתהיו ביחד... איזה אבסורד.
איזה חרא.
| |
| |