Mad World
|
| 6/2008
לא שמח כמו שזה נשמע-החברים הכי טובים שלי
אזהרה: הפוסט הבא הולך להיות חפירה, רגשני, ופאקינג אמיתי אז מי שלא מתאים לו, שיוותר.
טוב, לא דיברתי על זה ממש עם אף אחד, ולא כתבתי על זה, ולא כלום.
אבל אם תסתכלו כמה חודשים אחורה, בכל פוסט היה מוזכר "יותם", והוא היה
החבר הכי טוב שלי. היה לי הכי כיף איתו בעולם. היינו מדברים במסנג'ר שעות,
והיה לי כל כך כיף. הוא היה בדיוק מי שהייתי צריכה אז. הוא עודד אותי, היה
שם בשבילי תמיד. כל פעם שרבנו הייתי פשוט בוכה.
לא יודעת מי מכם הכיר אותו, ומי יודע על כל הסיפור, אבל מבחינתי מתחזה או
לא מתחזה, הוא פשוט נטש. העיניים הכבויות האלה במפגש, שפשוט יכולתי להגיד
"זה לא הוא" ואחרי זה התברר שזה באמת לא הוא. נשאר לי חלל ענקי בלב אחרי
זה. פשוט בכיתי במשך ימים. כאילו חלק ממני נתלש.
-
אחרי זה היה לי עוד חבר הכי טוב, עזבו את השם וזה זה לא במקום לכתוב את זה
פה. ראיתי אותו אולי רק איזה פעמיים, אבל דיברנו מלא במסנ' ובסמסים והוא
באמת היה חלק ממני, שמילא טיפה את החלל ש"יותם" השאיר. אחרי זה הוא פשוט
הרגגגג אותי עם האדישות שהתפתחה אצלו. השיחות לא היו כמו פעם, ולא היה לו
אפילו אכפת..
-
במשך התקופות האלה הייתה לי גם חברה הכי טובה, ואני יודעת שלא דיברתי איתה
על זה עדיין אבל בכל זאת אני רוצה לכתוב את זה כאן..ויקה. את ממש היית
החברה הכי טובה שלי. צחוקים בטלפון, פיצוחים וקבוקים בשער אחה"צ, ומלא
כיף. תמיד דיברנו מלא ואני ממש לא יודעת מה קרה שפתאום התרחקנו כלכך.
שינוי ענקי, אנחנו פשוט מדברות פעם בשבועיים שיחה מסכנה כזאת במסנ' וזה
ממש כואב לי. כי באמת היה לי ממש כיף וזה די עצוב איך שזה עכשיו.
-
נומה אחותי בנפש אני אוהבת אותך ואת היית פה תמיד. אני יודעת שיש לנו
תקופות שאנחנו לא מדברות, אבל גם אז אני מרגישה קרובה אלייך כמו תמיד. אני
מצטערת שאני לא תמיד מבינה אותך, ובעיקר עכשיו. וזה לא מגיע לך, מגיע לך
הכי טוב בעולם.
-
משו טיפה לא קשור, שנה שעברה היה לי את החבר הכי טוב בעולם, גם לו הקדשתי
פוסט וכאלה. היינו מדברים מלא וצוחקים מלא ונפגשים מלא והיה לי פשוט כיף
איתו, הוא היה ממש החבר הכי טוב שלי. לפני איזה חודשיים חיכיתי בתחנת
האוטובוס, ועבר האוטובוס שלו(לחטיבה שלו) והנהג אמר לי להגיד לכל אלה
שמחכים על הספסל שזה האוטובוס האחרון. והוא ישב שם, ואמרתי לו את זה והוא
אמר טוב ועלה על האוטובוס. ואחרי זה רציתי לבכות. איך שהתרחקנו, לאיזה מצב
הגענו. אפילו היי לא אמרנו..
-
חוץ מזה, מלא אנשים נהרסו, ומלא התרחקו.
ויש כאלה שנראה שפשוט פתאום לא אכפת להם ממני, למרות שלפני חודש נפגשנו וצחקנו ודיברנו.
-
אני שונאת את זה שאנשים אדישים
תתעצבנו
תעלבו
תכעסו
תשנאו
תפגינו איזה רגש לפחות פאקק
-
ת'אמת? אני לא מצפה שמישהו יבין את ההרגשה הזו,
שכמעט כל מי שאי-פעם אהבת באמת, ונקשרת אליו באמת, והיה חשוב לך כלכך
נטש. זה פשוט מציב מחסומים בלב.
אני כבר מפחדת להיקשר ככה למישהו שוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שארונ*