בפוסט הזה אין אויבים, חברים טובים
נקמה, רכילות, שקר, וכל מה שעובר עליי בזמן האחרון
מה שיהיה פה זה אמת. ותמיד זה היה ככה.

הדמעות יורדות, יש לדמעות 3 שלבים
השלב שהן יוצאות מהעין, העין מגורה ביותר.. ואני חונקת את גרוני לא להתפרץ
השלב שהן באזור העין ולאט לאט יורדות, כל הכאב ספוג בדמעה הזו.. זה מקרר לי את הפנים כמו ששורף לי מבפנים
והשלב שהן נופלות, השלב הכואב והשלב הראשון חוזר על עצמו וכך האלה.
הגעגועים שורפים אותי
מהבוקר ועד הערב
אני קמה בבוקר בתחושה מגעילה
ובערב אני הולכת לישון איתה
וככה כל היום אוכלות אותי המחשבות,
הגעגועים רודפים אותי כמו חלום בלהות,
כמו סיוט...
הקנאה חונקת את גרוני כמו חוט טוב
וכך הלב שלי חיי
כואב לדעת שמצב אחד ישלי המון אנשים תומכים ואוהבים ומחבקים
ומצד שני
אני לא יכולה לסבול את זה שאני עדין במצב כזה.
זה לא מצב סתמי מבחנתי
זה שווה את זה, לדעתי לפחות
לא ארפה, אמשיך להילחם.

אני לא רשמתי הרבה זמן כבר פוסט נורמלי, או בכלל פוסט.
המצב קשה יותר ממה שדמיינתי.

---

כל פוסט אני מייללת לצומי,
כאילו אני קופצת מנופפת ביידים וצועקת (פה פה אני פה)
כמו איזו פוסטמה
בישביל יחס מסוים
יחס חם מסוים יותר נכון
אני מרגישה פאטתית.
אני חייבת לציין שברור שזה פירוק מסוים.
אבל הפירוקים שלי אפילו מעצבנים אותי.
אני מבינה שהעולם הולך ככה מנקודת המבט שלי
אני שם כשמישו צריך משו,
באמת... אני רצינית, זה מגיע למצב כזה
רק כמה אנשים באמת אכפת להם ממני,
אבל ככה? אפילו להם ולכולם מדברים איתי כשצריכים משו.
זה צפוי, זה לא כואב כלכך
אבל יש אנשים, מסויימים
שזה כן.

שבירת מעגל,
להניח את הקלפים על השולחן
לא כל הנוצץ, זהב הוא (מה הקשרXD)

---

-אני רוצה לחזור לעשן
-אני רוצה שישימו לב
-אני חוזרת על אותו מעגל (אותם התלונניות)
-כל יום נוספים לי עוד בעיות וסיפורים
-לא אוהבים אותי מבלי סיבה
-אני מרגישה אטומה
-אני שונאת את עצמי (אחרי הרבה זמן לא אמרתי את זה)
-אני רוצה חיבוק טוב
-אני רוצה גאלה
-אני צריכה ללמוד למת' ואני פשוט לא מסוגלת
-כואב לי הגרון, הראש ואני מאחרת בטירוף להרבה שיעורים
-אני קורסת, נופלת, נשרפת.
כל פעם אני צריכה לעבור שינוי בישביל אנשים אחרים
נמאס לי.
כל פעם אני צריכה להתגונן על דברים שלא עשיתי
נמאס לי.
כל פעם אני צריכה להתבכיין שאני רוצה לשקד מאשר לגמור את ט' כמו שצריך
נמאס לי.
כל פעם אני צריכה לקחת כוחות משום מקום ולהרים את עצמי (ורק אני אנוכי עצמי)
נמאס לי.
למה פעם אחת אי אפשר שיהיה טוב כמו שצריך

בלי:
-צביעות
-סכסנות
-תחבולות
-בכי

אני רוצה אהבה
אשכרה דיברו בכיתה על זה אף פעם לא חוו אהבה,
וגמאני, לא חוויתי מזו אהבה אמיתית
הדדית, בן שני הצדדים.

אף פעם לא אהבתי מישהו שאוהב אותי

חסר לי הרבה דברים.
וכנראה יחסרו עוד...

אני נשרפת, בוערת, מתאפקת

---

סליחה,
על כל ההתעצבניות והמצבי רוח האלה,
סליחה על זה,
זה באמת לא בשלטתי.
שיגעתי אותכם הא?

---

.

אני גם לא מבקשת הרבה.