" כאן.. " הרמתי אצבע נוקבת והצבעתי על פינה אשר נמצאת בסמטה חשוכה.
" כאן זה קרה ?" הוא חזר שנית.
" כן, כאן .." דיברתי בקול חנוק, משתדלת לא לעלות את הדמעות שוב.
" אוקי, ניקח אותך הביתה.. אל תדאגי, הכל יהיה בסדר."
הוא המשיך לרשום כמה דברים, סימן לי לעלות לאוטו ונסענו מהמקום.
כל הדרך הבטתי החוצה, הסביבה המוכרת.. הלוואי והייתי יכולה לדעת שזה מה שיקרה בסוף. 'מטומטמת,מטומטמת,מטומטמת.' גערתי בעצמי.
חזרתי הביתה השתדלתי להראות שהכל בסדר, אך ברגע שהשוטר נכנס הביתה הבנתי שזה לא יחזיק מעמד בכלל.
אבא שלי הביט בשוטר במבט מודאג ולאחר מכן החזיר את המבט אליי.
" מה קורה כאן?" הוא הסתכל עליי בזמן שהוא מזמין את השוטר להיכנס.
" הבת שלך היא עדה למקרה רצח שקרה. היא מכירה את האנשים, היא יודעת מי הם והיא עזרה לנו מאוד." אמר השוטר, נכנס מפתח הבית.. סורק את הסביבה.
"רגע, מה זה אומר עכשיו?" אבא שלי לא הבין.
" זה אומר שהיא עדה ולכן תצטרכו לצאת מהארץ למספר חודשים.. אפילו שנים. תלוי עד מתי המשפט ייגמר. סליחה שלא הצגתי את עצמי, אני שרון כהן, קצין במשטרה בעיר." אמר בבת אחת.
"מה?! אני לא יכול פשוט לעזוב את העיר! עזוב את העיר, את הארץ? לא יכול לבנות חיים חדשים סתם ככה. יש לי עבודה, יש לי אחראיות, משפחה לדאוג לה."

שרון:" אני מצטער מאוד, אנחנו נדאג להכל, מחר יגיעו לפה שתי שוטרים אשר יביאו לכם כרטיסי טיסה לוושינגטון. תדאגו לסדר מזוודות, אנחנו נדאג להכל ונמשיך להסביר לכם מחר. איפה גברת .. ?" הוא שכח את שם המשפחה .
" גברת רוטמן.אני ירון דרך אגב וגברת רוטמן היא.. " אבא המשיך אותו עם מבט מודאג.
" היא מתה. " התפרצתי לשיחה.
שרון:" אני מאוד מצטער."
" מי נמצא ליד רחוב החשמונאים? מדווחים על פריצה לקיוסק בחשמונאים 5."

[ השערה ]
הקול בקע מהמכשיר קשר שלו.
שרון:" אני בדרך, תשלחי ניידת נוספת." הודיע לה. " אני צריך לזוז. אנחנו נודיע לכם הכל ונבוא לאסוף עוד פרטים למחרת." הוא שם את הכובע על ראשו. "ברשותכם." הוסיף ויצא מפתח הבית.

ירון:" לוטם, תספרי לי מה קרה? "
אני:"אתה זוכר שהייתי הולכת הרבה לבן?"
ירון:" כן ..  "

אני:אז לא הייתי בדיוק אצלו.." פה כבר הדמעות יצאו מעצמן.
" כאילו כן הייתי אצלו, אבל היינו הרבה יוצאים לשכונה.. ואז הם התחילו לקחת סמים, אני נרתעתי, לא לקחתי." ממש פחדתי.. להסתכל עליו. אז הבטתי על הדלת הסגורה. משתדלת לא להסתכל עליו.

ירון:" ומה קרה?" הוא המשיך לדבר בטון שקט.

אני:"הם גררו אותי איתם, ולחצו עליי לקחת אז עשיתי כאילו לקחתי. הם התחילו להציק לכל מיני בחורות. הם גררו אחת לפינה.. הם אנסו אותה. כנראה הם חשבו שבשלב הזה אני כבר לא נמצאת שם." לקחתי נשימה ארוכה, מרגיעה את עצמי.
אבא שלי בא וחיבק אותי. לא עוזב ..
" התחבאתי בפינה, ראיתי איך הם רצחו אותה. ולאחר שהם הלכו הלכתי לראות מה קורה איתה. כנראה מישהו דיווח על זה והמשטרה כבר הייתה שם.

הם באו והתחילו לבקש ממני פרטים.. אני מצטערת אבא! אני כ"כ מצטערת. הייתי צריכה לספר לך קודם." בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים..

הוא רק בא, חיבק אותי וליטף.. " תירגעי.. אני אכין לך משהו לאכול, לכי שטפי את עצמך." הוא נשק לי במצח.

הלכתי לחדר שלי ושלו.. הוצאתי מהארון השבור למחצה חולצה גדולה שלו ומכנס בוקסר שאהבתי ללבוש, תחתונים והחזייה היחידה שלי והלכתי למקלחת.
הרגשתי את המים החמים על גופי.. נרגעתי קצת וישר יצאתי מהמקלחת. בכל-זאת, צריך לחסוך.
-
אני לוטם, אני גרה בדירת 2 חדרים עם אבא שלי. אמא שלי מתה שהייתי בת 12 מתאונת דרכים. מאז אבא שלי התמוטט והפסדנו ממש הכל, את הבית, אבא הפסיד את העבודה והכסף כבר הפסיק להגיע.

הלכנו לדודה שלי. מאוד שנאתי אותה, היא לא הפסיקה לבקר אותנו ועשתה לנו טובה שהיא מארחת אותנו. בגיל 13, אבא שלי החל להתעשת והלך לעבוד, הוא עבד בתור מחלק לחם בהתחלה, לאחר מכן חזר לעבודתו הרגילה ושאף להתקדם. קנינו את הדירה שהייתי בת 15, בלי הרבה כסף כמובן..

לפני שאמא שלי מתה גרנו בבית פרטי, עם גינה וכל מה שהיינו צריכים.. ואפילו יותר.
כסף לא היווה לנו דאגה בכלל.

הסגנון בגדים שלי הוא גברי, אני מין טום בוי כזאת.. מאז המוות של אמא שלי,
השתניתי.. מאוד אפילו.. מגיל 13 אני מעשנת ומסתובבת הרבה ברחוב.
אבא שלי יודע על העישון ומאוד לא תומך בזה.. הוא ביקש ממני לעשן בבית מאשר בחוץ ואפילו קונה לי את הסיגריות מידיי פעם.

-

" לילה טוב אבא." נישקתי על הלחי שלו ונכנסתי למיטה לידו לישון.

הוא חיבק אותי והחל לי לילה טוב.

-

אין ספויילרים . :D

אהמ .. עשיתי חתימה להשלמה:

ביקשו:

linoy