כבת מזל סרטן תמיד אמרו עלי שאני יצור ביתי. אמנם אני אוהבת לצאת לטייל, לנסוע למקומות רחוקים לבקר חברים, לישון במקומות אחרים, לשבת בבתי קפה, אבל בסופו של יום – אין כמו הבית!
הסתובבתי היום בירושלים וקלטתי שב- 13 השנים האחרונות עברתי לא מעט בתים שלכל אחד מהם יש סיפור. וגם אם את הבית הנוכחי שלי אני הכי הכי אוהבת, יש להם, לבתים ההם, זכרונות שכבר הפכו להיות חלק ממי שאני.
השילוב הזה, של הסתיו ושל חג סוכות, של הקרירות שקוראת להתכנסות פנימה במקביל לסוכות שהן בתים ארעיים שמזמינים דווקא להיות בחוץ ולראות כוכבים – השילוב הזה מפעיל אצלי מיד שריר אוטומטי של מחשבה שמתחילה במילה בית.
1# מומו של הים
ההורים החיפאים שלי עזבו את עיר הולדתם האהובה שנתיים לפני שנולדתי ובנו את ביתם בהרצליה. בימים ההם היתה הרצליה לא סלולה בחלקים רחבים שלה, מלאה בפרדסים ושדות. הייתי משחקת המון למטה, יחד עם ילדי השכונה או לבד מדמיינת שאני לפחות נדיה קומנצ'י בעודי מנסה להפוך את ענפי העצים למקבילית ולמתח. מעולם לא התחברתי להרצליה, אבל אהבתי את הים שלה ללא תנאים. כשהתחילו לבנות שם את המרינה ולהרוס את החופים נעצבתי עד מאוד. ובכל זאת, גם היום כשאני צריכה את הים השקט נטול הפוזות, אני נוסעת לחלק הצפוני של הרצליה כדי להביט בשקיעה או לקרוא איזה ספר על פיסת חול שעוד לא נגעו בה הבולדוזרים. הבית של אמא ואבא קיים עד היום. הרצפה בבניין מתחילה לשקוע ומחשבות מקובעות בנות 35 שנים מתחילות להסדק. לראשונה בחיי ההורים שלי שוקלים ברצינות למצוא לעצמם בית חדש.
2# הייתי בגן-עדן
שלושה חודשים אחרי שהשתחררתי מהצבא כבר גרתי בירושלים. התאהבתי בעיר הזאת בגיל 17, כשהייתי נוסעת לשם פעמיים בשבוע כדי לרקוד בסטודיו למחול בשכונת מלחה. ידעתי, כבר בתור חיילת, שבירושלים אני אחיה. מצאתי לעצמי שותף בדירה חמודה ברחביה, ואיתו חגגתי את יום הולדתי העשרים. ביחד עבדנו על הגינה שהיציאה אליה היתה מהחדר שלו ויחד החלטנו לאמץ חתולה מוזרה שהביאה איתה בהמשך הרבה גורים מתוקים. שמונה חודשים של שותפות הולידה את הזוגיות הראשונה הרצינית שלי. החדר של א' הפך להיות הסלון ושלי הפך להיות חדר השינה של שנינו. המרפסת הסגורה שהיתה קודם הסלון הפכה לחדר אוכל, שם הייתי לומדת למבחנים עם חברות. זה היה בית מכניס אורחים וספוג זכרונות טובים ותמימים. אני זוכרת את קולות המקלדת המתקתקת כתבות באישון לילה כשאני כבר ישנתי. את המצעים הצבעוניים שלו. את הורדים הפורחים מחלון חדר השינה שלנו. את הלידות של הגורים הקטנים בארון הבגדים. את הפתקים הזוהרים שהיינו משאירים אחד לשני בכניסה. את הטיולים ברחביה. את הקניות המשותפות בשוק מחנה יהודה. את השלג היפהפה שהרג לנו את הצמחים בגינה. את בתי הקפה שנפתחו ונסגרו באזור. את היום בו נרצח רבין ואני יצאתי לבכות ברחוב, מבלי שידעתי שכמה מטרים מהספסל בו ישבתי היתה התכנסות אבלים ליד בית ראש הממשלה.
3# בוא נפרד, נעשה את זה יפה
האידיליה הסתיימה בגסות, כשבאחת מהנסיעות שלי לסיני עם חברים ובלי א' גיליתי שאני נמשכת לבחור אחד תל-אביבי ורוצה שיגע בי עד מאוד. חזרתי מאוחר בלילה ואמרתי לא' שאנחנו צריכים להפרד. שיש מישהו אחר. שלמחרת בבוקר אני אארוז כמה חפצים ואלך. א' ההמום התעקש שאקח איתי את החתולה המוזרה ושאשאיר לו את הגור הפרסי היפהפה שלה.
עונת הנדודים התחילה.
עברתי לגור אצל הירושלמית ברחוב פיכמן המכוער ולא הפסקתי לבכות. יומיים אחרי העזיבה שלי החתולה המוזרה המליטה בארון של הירושלמית שלושה גורים, מה שרק גרם לי לבכות עוד יותר. זה היה שוק. בכלל לא ידענו שהיא שוב בהריון. בינתיים התל-אביבי התגלה כ... תל-אביבי והסיפור איתו נגמר. פילי היתה הגורה הראשונה. אחריה באו עוד שתי טריקולוריות שאחת מהן נפטרה כמה שבועות מאוחר יותר.
4# פקאצות בשכנות לראש הממשלה
מצאתי לי דירה ברחוב בלפור, לשם בינתיים עבר גם ביבי שהפך לראש הממשלה. היה לי חדר חמוד עם שתי שותפות פקאצות שלא הסכימו שאביא איתי כל-כך הרבה חתולים. החלטתי למסור את החתולה המוזרה האמא לאחותי שגרה אז במושב ונשארתי עם פילי ופצ'י הגורות. אחותי דלת הנסיון לא סגרה אותה בבית והיא נעלמה לה אחרי פחות מיממה. פילי ופצ'י המשיכו איתי במסע. הבית בבלפור היה בית זונות קטן. הפקאצות היו מסתובבות עירומות ומזדיינות עם בנים לרוב, מארגנות מלא מסיבות ומעשנות נרגילות כאילו זה הדבר הכי מגניב בעולם. כל אלה היו עבורי משהו מאוד חדש ולא מרגש באותה התקופה. הן דרשו ממני לכתוב במחברת מיוחדת כל שיחת טלפון שאני עושה כדי שאפשר יהיה לחשב אחר-כך, עד רמת האגורות, כמה כל אחת צריכה לשלם עבור חשבון הטלפון. אחת מהן היתה יושבת ומחשבת ומגיעה כמעט תמיד להפרשים של שקלים בודדים ביננו. למרות זאת היא התעקשה. אחרי חצי שנה ביקשתי מא' שנחזור. סבלתי נורא בלעדיו. הוא הסכים לקבל אותי בחזרה, אבל מרחוק. כל אחד בבית שלו. הוא זה שעזר לי להגיע להחלטה לעזוב את בית השותפות.
5# על גג העולם
מצאתי לי דירת גג קטנה ומתוקה בנחלאות. הייתי כבר בת 25 וזו היתה פעם ראשונה שעברתי לגור בבית משלי, אותו אהבתי עד עמקי נשמתי. נוף עמק המצלבה ובית המשפט העליון שנפרש לרגלי היה עוצר נשימה, הבית הקטן שלי היה מסודר יפה והגג היה כיפי ומלא אור. אהבתי את השכונה, את המכולת, אהבתי את העובדה שחברות גרו במרחק יריקה ממני. אהבתי את הלבד. כמה חודשים מאוחר יותר עזבתי את א' בפעם האחרונה.
בחורף היו נרות דולקים והסקה לרצפה וחברים היו באים אלי להשכב על השטיח. הייתי מציירת את הנוף מהגג ואת עצמי לאור נר. מהגג שלי שמעתי שני פיצוצים של פיגועים במרכז העיר והמוני סירנות כשאסון וורסאי התרחש. הנשיקה הראשונה עם המיתולוגי היתה על המדרכה מתחת לבית שלי והסקס הראשון, באותו הערב, היה במיטת הפוטון שהשקיפה על חלון עם שמים סתוויים.
זמן קצר אחר-כך נסעתי להודו לשלושה חודשים, למרות האהבה הפורחת שהתחילה בחיי. החברה מגבעתיים קישרה ביני לבין השכנה שלה שהסכימה לשמור לי על החתולות בזמן הזה. יעברו עוד שבע שנים עד שאמצא את עצמי גרה בדירה שמעל דירת הבייביסיטר הזו.
6# בינתיים זה כמו אתמול
כשחזרתי מהודו היו לי עוד כמה חודשים כדי לדעת לאיזו אוניברסיטה יקבלו אותי לתואר השני. זו היתה תקופת ביניים מורטת עצבים. מכיוון שידעתי שהכל עכשיו זמני, מצאתי לעצמי את הדירה הכי זולה שהיתה. שוב רחביה, שוב שותפה, שוב הקושי המוכר. לא היה לילה שהמיתולוגי ואני לא ישנו אחד אצל השני – הוא עם שותף ואני עם שותפה. אבל למרות זאת זו היתה תקופה מגעילה שבה קיבלתי מכתבי דחיה מכל האוניברסיטאות עד המכתב האחד המיוחל מאוניברסיטת חיפה. חיפה היתה רחוקה והמיתולוגי היה קשור דרך הטבור לירושלים. מבחינתו מה שמעבר לשער הגיא זה חו"ל. החלטנו שתל-אביב זו פשרה נאותה.
7# בחום של תל-אביב טייק וואן
את הדירה הראשונה בתל-אביב מצאתי לבד, כי הפעם הוא זה שנסע לשלושה חודשים בהודו. הרצפה היתה מצויירת ברחוב שבלב תל-אביב והתקרה גבוהה. חוץ מזה לא היתה בה הרבה השראה. שמחתי לגור ליד שדרות רוטשילד ובעיקר שמחתי לגור סוף סוף איתו. כשהוא חזר לקחתי אותו מנתב"ג ישירות לדירתנו החדשה. יומיים אחרי המעבר נסענו ליפו לקנות כל מיני שטויות לדירה. כשחזרנו פילי חיכתה לנו ליד הדלת ופצ'י לא. עברו כמה ימים נוספים עד שהבנתי שהיא לא חוזרת. בעיריית תל-אביב אמרו שאין דיווחים על חתולה דרוסה בסביבה שלנו והפתקים שתליתי ברחובות לא החזירו אותה אלי גם הם. פילי ייללה ללא הפסקה ואני התאבלתי עליה חודשים ארוכים.
8# בחום של תל-אביב טייק טו
אחרי חצי שנה נודע לנו שמתחילים לשפץ את הבניין. בהחלטה מושכלת שנעשתה בתקופה שעוד לא היתה מצוקת דירות אמיתית בתל-אביב החלטנו שעוברים דירה. המיתולוגי מצא לנו דירה יפהפיה, ענקית ושווה שני רחובות משם ואנחנו עברנו לדירה המשותפת האחרונה שלנו. זו היתה דירה של גדולים. עם מטבח וסלון מקסים ומרפסת וחדר עבודה וחדר שינה עם ארון קיר ענק. חברים – בעיקר שלו – היו מגיעים אלינו כמעט כל ערב, משחקים, מעשנים, צוחקים, שותים. היה מגניב שם, אבל הגמגום שלו התחיל לצאת והטירוף שלי אל מול מישהו שלא בטוח מאוד שהוא רוצה אותי הוליד שדים מאוד לא נעימים. הדירה הזו, האחרונה בתל-אביב, ספוגה אצלי בזכרונות של ריבים על הספה ובכי ו"אבל אני אוהב אותך" שלא שכנע אותי ומייק-אפ סקס נפלא ומשהו שחור ומאיים שהזדחל לו לתוך הקשר שבזמנו חשבתי שיימשך עד סוף חיי. כשנפרדנו לבסוף, הורשתי את הדירה לזוג חברים שגרו בה ארבע שנים בשכר דירה גבוה בהרבה מזה שאנחנו שילמנו. לפני חודשיים קנו לעצמם בית חדש ועזבו וסוף סוף
נהיה לי שקט מהמקום הזה. עכשיו, תוך כדי כתיבה, גיליתי שאין לי אף תמונה ראויה מתקופת תל-אביב. משהו בבתים האלה אולי רוצה להיעלם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
