הי
הי!
הי!!!!!
מה? מה קרה? למה לצעוק?
אתה לא עונה לי, אז אני צועקת!
ישנתי, נו
אני יודעת שישנת. יותר מדי זמן נתתי לך לישון
המממ... היה כיף לישון. חלמתי חלומות מעולים!
אני שמחה בשבילך, באמת, אבל אני כל הזמן הזה חייתי במציאות ועכשיו אני צריכה אותך!
למה את צריכה אותי פתאום אחרי כל-כך הרבה זמן?
כי נהיה לי קשה לכתוב!
תמיד קשה לך לכתוב כשאת יוצאת עם מישהו. בשביל זה הערת אותי? יאללה, לילה טוב.
רגע! חכה! אל תלך. אני באמת צריכה אותך!
מה? מה העניין?
אני רוצה שתעזור לי לחזור לכתוב. אני רוצה שתזכיר לי איך זה קורה, בתקופות מסויימות, שהכל פורץ ממני כמו מעין נובע, ומתחשק לי לכתוב פוסט כל שעתיים!
מה אני יודע? אומרים שלכתוב מהר מהר אסוציאציות בלי להרים את העפרון מהדף עוזר לכתיבה
זין! לא רוצה אסוציאציות. רוצה לכתוב דברים משמעותיים שקורים לי עכשיו בחיים
קורים לך דברים משמעותיים בחיים? באמת?
כן!
שטויות. סתם עוד בחור, עוד מקום עבודה, עוד ילדים לטפל בהם, עוד קבוצת סטודנטים לתרגל, עוד 40 בריכות, עוד התמודדות עם החיים שלך...
יופי, אתה ממש עוזר לי!
סליחה. אני צריך קפה אחרי כל השינה הזאת. לא מסוגל לתפקד בלי הקפאין
טוב, נו, שמה מים. מה בינתיים יש לך להגיד?
ומה יקרה אם לא תכתבי קצת?
אז: א.אני ארגיש שאני בחוץ, אני אאבד את הקשר עם האנשים פה, והקשר הזה חשוב לי. ב. אני אוהבת את הכתיבה ואוהבת את התגובות מאוד מאוד. ג. יש לי מלא מה לכתוב, רק אני לא מצליחה. סתם מחסום דפוק שצריך פשוט לפרוץ
יו, איזו תשובה ארוכה לשאלה תמימה...
בן-זונה!
די, בלי קללות. מה גם שקצת קשה להגיד מי האמא שלי, בהתחשב בזה שאת המצאת אותי... אולי את האמא שלי?
איזה זבל אתה, בחיי, לא דיברנו על זה שנמאס לי להיות אמא/מורה של אחרים?
איתי לא דיברת על זה. אני ישנתי.
טוב, תשמע, מעכשיו אתה ער. גם אם אני לא אפרסם את השיחות שלנו כאן, אתה תשאר ער. אין יותר לישון כשאני ערה. מעכשיו שנינו עובדים על היכולת היצירתית שלי, על הבעה, על התקשורת עם האנשים בוירטואליה.
אוי המיטה, הפוך, החלומות...
יאללה, המים רתחו, עכשיו קפה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
