השבוע הייתי אצל עורכת-דינית חדשה, עם משרד לא מפואר אבל מסודר שממוקם באחד מבנייני התאומים ברמת-גן. היא הסכימה להפגש איתי בלי כסף כי רופאת העור שלי היא גם הרופאה שלה והיא מעריצה את הריצפה שהיא דורכת עליה. גם אני, למען האמת. אז, לפני שנתיים, רופאת העור דחפה לי את הטלפון של העורכת דין עם מבט של זעזוע על פניה אחרי שראתה את הכוויות שהיו לי על הגב ועל הישבן. את חייבת לתבוע את בית-החולים אמרה וכתבה בזעם את הטלפון. חיכיתי עם זה. עורך הדין שייצג אותי מול חברת הביטוח אמר לי שאין לי סיכוי לתבוע את בית-החולים, כי הרשלנות הרפואית קרתה במסגרת ניתוח שהתקיים בעקבות תאונת הדרכים, ואי-אפשר לפצל את התביעה.
אבל אמא שלי לחצה, והכתבה שהיתה לפני חצי שנה בטלויזיה חיממה אותי והחלטתי להרים לעורכת-דינית טלפון. בעיניים כחולות ובקול צפצפני ישבה מולי וצעקה עלי שלמה לא פניתי אליה קודם, לפני שהעורך דין האחר קלקל הכל ושעכשיו, אחרי שעניין הכוויות כבר נכנס לתביעה מול חברת הביטוח כבר אי-אפשר לעשות כלום. כלום! צעקה, עכשיו את מנועה!
אחר-כך ראיתי את הכתבה הזו ושוב נעצבתי, כי אם לא הייתי מנועה אולי הייתי יכולה לגרום לנבלות האלה להפסיק כבר לשרוף אנשים בזמן ניתוחים!
אני צריכה לגמור עם המתכרבל ואני לא יודעת איך. אחרי עוד סופשבוע שבאתי אליו קלילה ועם ראש פתוח ושבחלקו היה אפילו טוב קלטתי שכל חבר או חברה שיציעו לי לעשות משהו יקבלו קדימות על פני בילוי איתו. אז כבר לא משנה מה הסיבה. הבטן שלי אומרת לא, והסאגה הזאת צריכה להיגמר. רק איך לעזאזל עושים את זה?
אתמול, אחרי שכבר די החלטתי שזה צריך להיגמר איתו הלכתי לחנוכת בית של חבר שעבר לגור בדירת גג הורסת בגבעתיים, שמשקיפה על כל תל-אביב וגוש דן. הוא שחיין והיו שם מלא חברים שחיינים שלו - בעבר ובהווה. כולם היו מהממים, אלופי ישראל לשעבר או סגני אלופים. זה בחמישים מטרים, ההוא במאתיים. זה היה בסידני והאחר "רק" זכה חמש פעמים באליפות ישראל. חלקם הגיעו עם חברות או טבעות נשואין. עליהם ניסיתי בכלל לא להסתכל, למרות שהיה קשה. אבל חלקם היו פנויים, ואני ריירתי. ואז הסתבר שאחד - הכי חתיך - הוא רק בן 27 ואחר - שבוודאות ניסה לפלרטט איתי והיה אלוהי - נמצא פה לביקור בארץ ומתחיל לעבוד בטקסס כמהנדס גשרים עוד חודש. אחר הסתבר כאובססיבי על טריאטלונים, וגם צעיר, והכי מהמם הסתבר כהומו, כמובן.
ישבתי שם מהופנטת, וצילמתי את הנוף מדי פעם, כדי להרגיע את עצמי קצת. מה הפלא שקמתי עכשיו אחרי לילה מלא חלומות ארוטיים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
