Fucking Union

פרשס נוסעת מחר לצד האחר של הים. ועוד עשרה ימים גם הבלונדה נוסעת לצד האחר של הים - רק בכיוון ההפוך.

וזה עושה לי קווץ' כזה, כי - חברות שלי - אני אוהבת אתכן מאוד ותחסרו לי אינסוף. ושלא יהיה ספק - אני מפרגנת לכן מכל הלב, באמת, אבל זה יהיה אחרת בלעדיכן. יחסרו לי צהרי יום שישי אתכן, חיבוקי הציצי, העישונים המשותפים, שפיכת הלב ההדדית, הבישולים והגיטרות, האהבה הבלתי-מותנית.

ולכל השאר אני אומרת: טוב שלפחות אתם נשארים. קצת מפחיד כאן, עם כל החיילים ההרוגים האלה שהולכים ליפול עלינו ועם הרגשות הקשים שנהיים לי מלשמוע על הפלשתינאים שנהרגים. בכלל - כל הדם הזה - אני לא לגמרי יודעת איך מתמודדים איתו. מחר אני צריכה להכיל את הפחדים של המטופלים שלי כשאני בעצמי לא יודעת בכלל מה עושים עם זה. אז אני שמחה שעוד הרבה חברים אחרים שלי נשארים פה, לידי.

פרשס, מאחלת לך המון המון שמחה שם. למידה וחוויות וצמיחה ומטעמים חדשים ומרגשים.

בלונדה, מאחלת לך טיול טוב. כזה שמוציא המון תמונות יפות והרבה חוויות מגניבות לכתוב עליהן.

אני כבר כל-כך מתגעגעת...