Fucking Union

מה קרה לנו, שאלה אותי אתמול עדי בחוף התל-אביבי מול השמש שחיממה לנו את הלחיים. מה קרה לנו מאז שעזבנו את ירושלים? התקלקלנו, ניסיתי לענות לה. הצטמצמנו, ענתה היא. אז היינו ירושלמיות וכל שאר העולם היה לגיטימי, אמרתי, מתכרבלת בקרני השמש הנעימות. עכשיו אנחנו תל-אביביות ואין עולם מחוץ לנו, ענתה היא ולגמה מהגולדסטאר שלה.

האהבה הראשונה שלי, בגיל 16, היה גדול ממני בשבע שנים. הוא היה מזרחי מנתניה, אוהב רוק מושבע, מכוער ושמן, עם זיק של שובבות בעיניים, לא סיים 12 שנות לימוד, מוכשר כשד בכתיבה ומלא קסם אישי. הייתי מאוהבת בו למעלה משנה ושמו מילא לי יומנים שלמים. הוא גם בסופו של דבר היה הנשיקה הראשונה שלי.

החבר הראשון הרציני שלי, שליווה אותי את חמש השנים הראשונות של שנות העשרים בירושלים, היה חצי כורדי חצי עירקי. נמוך, שחור, מדבר יותר מדי. כותב מדהים, מבריק ושנון. הוא לימד אותי לאהוב כדורגל ובמיוחד את בית"ר ירושלים, הכיר לי את עולם הספרות, לימד אותי לבשל, הכיר לי את עולם המסורת ושמירת הכשרות והיה טוען תמיד בצחוק שאני תינוקת שנשבתה ולכן אפשר לסלוח לי על כל הטרפה שאני אוכלת. את ירושלים למדתי לאהוב דרך העיניים שלו.

בירושלים היו לי חברים וחברות שהיו הכי שונים ממני בעולם: דתיים, ימניים קיצוניים, עולים חדשים, הומואים, קלאברים, נשואים עם ילדים, חסרי השכלה וגם דוקטורים. במסיבות פיזזתי עם חבר'ה מרמאללה, אשכנזיות כוסיות וסטודנטים מהאוניברסיטה. בסינמטק, במרכז העיר או בהר הצופים היו כל הפרצופים מוכרים ושווים בעיני. אנשים נראו לי מעניינים, שווים את האנרגיות שבשיחה איתם.

לשנים בירושלים קראתי שבע השנים הטובות. עכשיו כבר עוד מעט שבע שנים שאני גרה שוב במרכז. עדי צודקת – הצטמצמתי. קשה לי היום לקבל אנשים שמאוד שונים ממני. אנשים שלא קוראים, שאין להם מודעות. אנשים שלא אוהבים חתולים או שלא מבינים את הקסם שבלהיות עני. קשה לי לקבל דתיים ומסורתיים, ימנים, בורגנים או חסרי השכלה. אין לי את הסובלנות הזאת יותר. קשה לי אפילו לקבל אנשים שלא מבינים מה זה תל-אביב!

היה לי דייט ביום שישי, ששיקף לי בחזרה בדיוק את זה: את כמה אני לא מבינה עניין לעומתו. כמה אני שונה ממנו וממה שהוא מחשיב כמגניב. הוא קטל אותי על כל דבר שאמרתי על עצמי. זה היה מפתיע מדי, כך שהעלבון נצרב רק אחרי שהדייט נגמר. היום אני יוצאת, קצת חבולה, עם אחד אחר. הוא מחדרה ונולד בגרמניה. בתל-אביב הוא מכיר רק את רחוב הירקון. הוא לא שמאלני ומתחבר לרפואה אלטרנטיבית. אני לא בטוחה כמה משותף יש ביננו, אבל אולי יש כאן שיעור שאני צריכה ללמוד דרך שני אלה, וזה הפרק ב' שלו.