Fucking Union

הגוף שלי רווי סמים והפנים שלי לוהטות מחוויות היממה האחרונה.

תמצית העצמאות שלי: להיפגש לערב מהנה במיוחד עם חברים וזיקוקים רחוקים. לעשן כאילו אין מחר כי לשתות אסור. לראות בשעון שכבר כמעט ארבע בבוקר. לא לדעת מה אני באמת מחפשת או רוצה. בהחלטה של רגע להגיד לו "בוא", בזמן שאני מנתבת את הרכב לאט ובזהירות הביתה. לחזור לזרועותיו החמימות של המגע, שכבר שכחתי כמה טוב ומרפא ומתאים בדיוק הוא יכול להיות. להירדם בכפית בחיוך אווילי בשבע בבוקר. להתעורר לביחד של קפה ופטפוטי בוקר מאוחר עצלים.

להיפרד בלי לדעת.

תמצית הזכרון שלי: בפעם הקודמת הגעתי למסקנה החותכת שאנחנו לא מתאימים. שהוא לא טוב לי. זה היה לפני שנתיים וסגרתי אז את הדלת. אני אף פעם לא חוזרת אחורה לדלתות שסגרתי. הפעם כן. יצרתי בה שוב חריץ ואני מציצה. אם אני לא באמת יודעת מה אני רוצה או צריכה, איך אני יכולה להרשות לדלתות להשאר סגורות. יש גם מקומות צרובים בזכרון שלא מאפשרים את העצמאות עד הסוף. מקומות כאובים, צלקות מכוערות, גוף שזוכר ריסוקים מתערבב בגוף שזוכר עונג צרוף.

הזכרון מחזיק אותי כבת ערובה.