אני לא יודעת להיות חולה. אני לא מבינה מה אני אמורה לעשות עם הזמן היקר שלי כשהראש צורח לי צרחות כמו היה חבורת ערסים באוטו שהרגע חתכו אותו בכביש, הגרון מאיים לצאת לשביתה ולסגור את עצמו כי די כבר לכיבוש הנזלת, הרגליים רועדות כאילו סיימו עכשיו ללכת את כל חוצה ישראל וחזרה והגב התחתון שולח הבזקי תזכורת כואבים במיוחד על כך שהוא בעצם זה שמחזיק כאן את כולם עליו.
וכמובן שלכל זה מתווספת טמפרטורת גוף נאה, שלא מצדיקה אמנם חשש לשפעת חזירים אך בהחלט גורמת לחילופי קור וחום, זיעה וצמרמורות. אז ניסיתי לבלוע דקסמול יום ודקסמול לילה ואדווילים במינונים שונים ואפילו הצלחתי לישון קצת בלילה. אבל בינתיים המצב נשאר כשהיה: אני חולה.
חשבתי על כל הבלוגרים שכותבים כאן בחינניות על ימי מחלתם וניסיתי גם אני להיות חיננית לעצמי. שעל כן נשכבתי אתמול על הספה מול היס מקס וניסיתי לנקות ממנו את מלאי השטויות שהקלטתי. אז ראיתי שני פרקים של רוק 30, פרק של פרויקט מסלול משבוע שעבר (שאחריו לא התחשק לי לראות את זה מהשבוע. כמה התוכנית הזו משמימה!), שני פרקים של כריסטין הישנה ואת הפרק הראשון של רמזור (את נאור ציון אהבתי יותר). אני לא יודעת אם זו הרביצה מול הטלויזיה שלא טבעית לי או התוכן של מה שראיתי - אבל חינני זה לא היה.
במחשב, בטיימינג בלתי אפשרי, נתקע לי משחק השש בש. ניסיתי להוריד ולהתקין מחדש, אבל נראה שהמחשב שלי פיתח נוגדנים למשחק הזה והודיע לי על טעויות רבות בהתקנה ואף לא התנצל כשהודיע בתוקפנות של X אדום שלא ניתן להתקין את התוכנה מחדש. נו מור ששבש פור מי. חבל. דווקא הגעתי לציון ממש גבוה והיה לי שם הרבה כסף בכאילו. אחד הנושאים עליהם נבחנו הסטודנטים שלי היה מושג ה- flow: חוויה שמכניסה את האדם למן בועה תודעתית כזו, משכיחה ממנו את מימד הזמן, גורמת לו להרגיש בשליטה ומפקסת אותו במימד קשב אחד ממוקד. הם למדו את זה בהקשר לאינטרנט ולעובדה שיש אתרים שגורמים לך להיכנס לסטייט אוף מיינד הזה. אז בהיעדר הששבש נכנסתי בשעת לילה מאוחרת לאיזה אתר עלום לשחק בו באבלס (שנים שנים שלא שיחקתי!) ותוך שניות נכנסתי למצב ה- flow הנכסף, שמסתבר שגם מצליח בקלות רבה להשכיח מכאובים, חום ורחמים עצמיים. באסה שאחר-כך כל החלומות מלווים בפיצוצים של כדורים צבעוניים שעושים "פיוווו".
לפני סופשבוע שלם - הראשון שבו אין לי עבודות או מבחנים לבדוק, טלפונים לצלצל, חובות לפרוע. אני לא בטוחה שאני יודעת מה עושים עם כזה חופש פתאום, אבל הגוף שלי ללא ספק כבר החליט בשבילי: נשארים בבית ונחים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
