חזרתי מארבעה ימים בבודפשט שהרגישו לי כמו חודש. לאו דווקא כי הזמן עבר לאט אלא שבחופש כמו בחופש עוברים, רואים, חווים, מרגישים המון דברים וזה גדוש ונפלא ואז חוזרים ומסתבר שכאן - בזמן היומיומי - עברו רק ארבעה ימים.
אין לי הרבה לספר. בעיקר להראות תמונות. ואת לאונרד כהן קשה להסביר, כי זו חוויה לא טבעית, לא נורמלית, לא מהעולם הזה. טובים ממני כבר כתבו על ההופעות שלו באוסטרליה, ברלין ופאריס. אני מבינה שמה שלא ייכתב לא יעביר את התחושה האקסטטית שנותן הקונצרט הזה (וכן, זה באמת קונצרט, לא הופעה). אולי רק להגיד שלא משנה כמה רחוק או קרוב יושבים, התחושה של כולם היא שהוא בא לשם לשיר במיוחד בשבילי, שאני חשובה לו, ושכל המוסיקאים המופלאים על הבמה רוצים שיהיה לי טוב. היה מרגש ברמות שבאמת קשה להעביר. אם היו מציעים לי עכשיו את הכרטיס הכי יקר להופעה שלו בארץ הייתי הולכת בלי למצמץ בכלל. אין ספק שאני מאוהבת עד מעל הראש!
בדרך חזרה מההופעה, לא נטול אסוציאציות שחורות
אחרי החוויה הזו, בודפשט החווירה מאוד. ועדיין - חוצלארץ זה חוצלארץ, זארה זה זארה, ולהיות בחופש - לא משנה איפה בעולם, זה תמיד טוב. לא התרגשנו שם יותר מדי משום דבר, אבל היה יפה וכיף!
מול המלון שלנו: לעומת פראג, בבודפשט לא טרחו יותר מדי על שיפוץ חזיתות המבנים היפים
למקומי הממוצע אין מספיק כסף לבילויים, ורוב בתי הקפה והמסעדות מאוכלסים בתיירים ובזרים. כנראה שהבחור הזה הוא מן האמידים שבחבורה
השוק המקורה הנקי והנעים: נקניקים, פפריקה ואלכוהול בעשר בבוקר
מבט מבודה לפשט. יפָה יפָה, אבל קצת (הממ, לא נעים להגיד) משעממת...
אימת הרווקות בסמטאות בודה:
החלק הבאמת מוצלח ומרגש של העיר היה שוק הפישפשים. הוא היה קצת דומה לשוק שלנו ביפו, אבל עם נגיעה חזקה של מזרח אירופה. חוץ משלוש צלחות פסטה/מרק מהממות בעיצוב פולני שקניתי בעשרה שקלים, הסתובבתי שם עם המצלמה כמו מטורפת ויצאו לי המון תמונות יפות. אלה כמה נבחרות. שימו לב לאחרונה...
זה אף פעם לא עושה טוב לראות את החבר שלנו מוצג כך לראווה, אבל מצד שני ראיתי דברים דומים גם באיטליה ובצרפת, אז אי אפשר להאשים את ההונגרים באנטישמיות-יתר. כן אפשר להגיד עליהם שהם מאוד לא נחמדים, לא יודעים אנגלית כמעט בכלל ונראים מאוד דומים לנו - הגברים טיפה יותר יפים משלנו, הבחורות הרבה פחות. האוכל היה מעניין, המחירים סבבה, השופינג ממכר ולא מספיק ואם אני אצטרך לחזור לשם בשביל לאונרד - אני אעשה זאת, אבל לא בשביל שום סיבה אחרת.
שמחה מאוד לחזור לארץ. הרבה עבודה ולחץ מחכים לי כאן, אבל גם חברים והישרדות ופילי והבית שלי שאני כלכך אוהבת ודייט רביעי עם אחד שחיכה לי את כל השבוע הזה ומשמח אותי בינתיים עד מאוד.
There's an attic where children are playing
Where I've got to lie down with you soon
In a dream of Hungarian lanterns
In the mist of some sweet afternoon
(Take this waltz / L. Cohen)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
